גם כשיש התאמה, ייתכן ליקוי
אין די בהתאמה לתקנות התכנון והבניה, להוראות למתקני תברואה או לדרישות הכלולות במפרט או בתקן ישראלי רגיל או רשום. לפעמים קיימת התאמה מלאה לדרישות המצוינות בחקיקת המשנה, ובכל זאת קיים ליקוי.
דוגמא מאלפת להוכחת הדברים מצויה בתקן 1752.1 שעניינו איטום גגות ומרפסות, בו מועלים פרטי איטום של ספים במעבר בין פנים הדירה לגג או למרפסת בדירה. בשרטוטים 10 עד 16, מובאים שבעה דוגמאות מפורטות של פתרונות לביצוע הסף במעבר. רוב הפתרונות הם עם הגבהה במפתן המעבר, הגבהה שמן הסתם יוצרת קושי ואף מכשול כשהיא ממוקמת בתוך דירה, בין במעבר אל מרפסת ובין במקומות אחרים [תקן 1555 חלק 3 אימץ שרטוטים אלו ליישומם במעברים בין הפרוזדור או החדר, שהם כמובן שטחים יבשים, לבין חדרי רחצה שהם שטחים רטובים].
והנה, רק באחד מהשרטוטים רשום שהדוגמא הכלולה בו מתאימה למעבר אל מרפסת, ושרטוט זה ללא הגבהה אלא עם סף שגובהו עד 2 ס"מ!!!
על המתכנן לבחור מבין כלל הפתרונות מה מתאים לכל מיקום, ואם יישם הגבהה [מותרת, לכאורה] של עד 20 ס"מ בכניסה אל חדר אמבטיה בתוך הדירה או ביציאה אל מרפסת סלון – לא תהיה בכך אי התאמה לתקן או לתקנה, אך יהיה בכך ליקוי מובהק, יצירת מכשול בטיחותי, ואי התאמה לכללי התכנון.
ראה לדוגמא דבר בית משפט השלום בחיפה, השופט אחסאן כנעאן, בת"א 20786-05-13 יוספי ואח' נ' שרביב בע"מ, להלן ציטוט:
"דלת כניסה לחדר רחצה
18. התובעים ביקשו שינוי פתיחת דלת חדר הרחצה כך שבמקום שתפתח לפנים החדר היא תפתח לחוץ החדר. הנתבעת מבקשת לבטל אישור ליקוי זה בטענה כי המומחה הודה בחקירתו כי כך הוא מתכנן וזה הפתרון העדיף והמקובל.
אין בידי לקבל טענת הנתבעת. המומחה התייחס לפתרון זה באופן כללי ולא במקרה הספציפי. במקרה זה קבע המומחה כי הדלת מהווה מפגע בטיחותי וכן מדובר בתכנון לקוי שכן מי שנכנס לחדר לא יכול לכנס למקלחת ללא סגירת הדלת. עוד הוסיף כי אם חלילה מישהו יתעלף במקלחון לא ניתן יהיה לפתוח את הדלת על מנת לחלצו. לכן בדין נקבע ליקוי זה ועל הנתבעת לשאת בעלות השינוי שיזמו התובעים. להזכיר כי אין חפיפה מלאה בין עוולת הרשלנות לבין עוולת הפר חובה חקוקה. ייתכן שעניינים מסוימים יהיו מתוכננים בהתאם לדין או לתקן אך בכל זאת בנסיבות העניין יחשבו תכנון רשלני (ראו: ע"א 515/83 עגור נ' אייזנברג, פ"ד ל (1) 197)."
ראה גם ע"א 515/83 בשיר עגור נ' דב איזנברג ואברהם בכר, בית המשפט העליון, שופטים: ש' לוין, ד' לוין, ג' בך, להלן ציטוט:
"8. ראויה להתייחסות הינה רק טענת המשיבים, כי בהתקינם הן מעקה עליון והן לוח רגליים בחדר המדרגות, כמצוות תקנות 10 ו- 11 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), שהוזכרו לעיל, יצאו המשיבים ידי חובת הזהירות, שהייתה מוטלת עליהם כלפי המערער. לשון אחר: התקנות האמורות קובעות סטנדרט של זהירות סבירה מצד המעביד, ומשנפסק על-ידי בית המשפט, שהמעביד נהג על פי התקנות האלה, לא היה כל מקום לייחס לו עוולה של רשלנות.
טענה זו אינה מקובלת עליי. אומנם נכון הדבר, שניתן לראות בתקנות הכוללות כללי זהירות משום הוכחה ואינדיקאציה בדבר נורמות הזהירות, שאדם סביר חייב לנקוט ושסטייה מהן מהווה רשלנות (ראה ע"א 335/80 בריגה נ' מוסטפה ואח', פ"ד לו (3) 32, בעמ' 38-39). כפי שנאמר בספרו של
W. L. Prosser, Handbook of the Law of Torts [St. Paul 4 th ed. 1971]
"The standatd of conduct required of a reasonable man may be prescribed by legislative enactment. When a statute provides that under certain curcumstances particular acts shall or shall not be done, it may be interpreted as fixing a standard for all members of the community, from which it is negligence to deviate."
אולם מהעובדה, שתקנות הזהירות קובעות נורמה מחייבת, אין להסיק, שבית המשפט מנוע מלקבוע כללי התנהגות נוספים, שהסטייה מהם מהווה אף היא רשלנות. בע"א 335/80 הנ"ל אמרנו בעניין זה (בהערת אגב) את הדברים הבאים, בעמ' 41:
"העובדה, שהמחוקק או מחוקק המשנה קבעו בחוק או בתקנות אמצעי זהירות מסויימים לצורך ביצוע עבודה או פעולה כלשהן, אין פירושה, שבית המשפט לא יוכל לקבוע, כי מחובתם של הנתבע או הנאשם, המובאים לפניו, היה לנקוט אמצעי זהירות נוספים, אשר לא בא זכרם באותם חיקוקים"."
עינינו הרואות כי על המתכנן להיות קשוב למשתמש.
המשתמש אינו בהכרח הגבר או האישה בממוצעים, אנשים שכוחם במותניהם באמצע החיים, אלא גם זקן וחולה, פעוט ונכה, או סתם אחד שלא נזהר – ראה דברו של השופט צבי א' טל בע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' מנחם שחם [פורסם ב"נבו"]:
"הלא בכל פעם שאדם נתקל במכשול שבדרך – אילו התבונן לא היה נכשל. אבל אחריותו של מי שנתן את המכשול בדרך היא דווקא כלפי מי שלא התבונן."
