הקריטריונים להגדרת דירת מגורים
המבקשים ביקשו להוסיף קומה. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה סברה כי לא מדובר בתוספת קומה המהווה הרחבת הבית המקורי (הדירה המקורית), אלא מדובר בבנייה של דירה נפרדת.
המבקשים, אריה ותרצה גנס, רכשו בית בזיכרון יעקב והגישו בקשה להוספת קומה.
הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה סברה כי הבקשה במהותה אינה משקפת את המציאות – וכי לא מדובר בתוספת קומה המהווה הרחבת הבית המקורי, אלא מדובר בבנייה של דירה נפרדת.
תיק גנס
הנושא נדון בפני ועדת ערר מחוזית מחוז חיפה, ערר מס' 120/02 גנס נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה השומרון, ובהתאם להחלטת וועדת הערר – מדובר בדירה אחת, למרות שעל פי הקריטריונים של הוועדה המקומית (מספר מטבחים וכיוצא בזה), מדובר בשתי דירות. לקריטריונים לפיהם קובעת הוועדה המקומית באילו מקרים יש שתי דירות וכיצד בוחנים זאת, אין מעמד חוקי.
זכאי אדם לבנות את ביתו לפי נוחותו, באופן שבכל קומה מדירות הבית יהיה מטבח.
למעשה, לאחר שבערר גנס הנ"ל ועדת הערר המחוזית קבעה כי הערר מתקבל והמבנה רב הקומות הינו דירה אחת בלבד, אף על פי שיש בו יותר ממטבח אחד, הותוותה דרך לבחינת מבנה וקביעה האם הוא מכיל דירה אחת או שתי דירות או יותר; הדרך אינה לפי מספר המטבחים שיש במבנה.
יצוין כי בני משפחה וחברים המתארחים ושוהים יחדיו עם המשפחה המארחת, לא בהכרח צריכים להיות קשורים לאותו מטבח, זאת ועוד, לעיתים גרים בבית שבו מספר קומות אנשים מבוגרים או נכים או עצלים מטבעם [ואין אמירה זו באה בגנותם], אשר מעוניינים לנוחותם כי יהיה להם מטבח בכל קומה, ואפילו מטבח נוסף בחדר... זה לא הופך את המתחם למספר דירות כמספר המטבחים.
תיק פליישמן
בערר 147/09 אילן פליישמן נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה השומרון, מדובר בבקשה להרחבת דירה קיימת אשר הוועדה המקומית התעקשה כי הרחבה זו תוצג כתוספת דירה שנייה.
הסיבות לעמדת הוועדה כי דין הבקשה להידחות ויש לציין שתי דירות, הן כדלקמן:
1. בפועל ולמעשה, נראה לוועדה כי יש בבקשה שתי דירות נפרדות ולא דירה אחת.
2. תכסית הקרקע חורגת מהמותר.
וועדת ערר דחתה את עמדת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, וקיבלה את הערר.
לשון ההחלטה (סעיף 8):
" 8. ראשית, צודק העורר בטענותיו כי אין המדובר בתוספת יחידת דיור, ואין העובדה שאדם מבקש להגדיל את דירתו על-מנת שיוכל להתגורר עם אמו המבוגרת, מחייבת אוטומטית את המסקנה כי המדובר בתוספת של יחידת דיור. הבחינה צריכה להיעשות על בסיס התכנון המוצע, וזה אינו מלמד על תוספת יחידת דיור, כלל ועיקר. הבקשה אינה כוללת חיץ כלשהו בין הבנייה הקיימת, לבין תוספת הבנייה, ואינה כוללת תוספת של מטבח. למעשה, גם לאחר הבנייה, קיים מטבח בודד אחד בכל הדירה."
במקרה הנ"ל לא נתבקשו כלל שני מטבחים...
זה המקום לציין כי בסעיף 145 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965, ותקנה 1 לתקנות התכנון והבנייה תש"ל-1970, מוגדרת דירה "חדר או תא, או מערכת חדרים או תאים שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים בלבד".
אין בהגדרה זו קביעה על אופן השימוש ובתנאי שהשימוש יהיה למגורים. אין בהגדרה זו חדירה לתחום הפרט, וקביעה כלשהי האם ההורים זכאים לדור בדירה אחת עם הבנים, או בכלל מי רשאי לגור בדירה ומי לא.
במקרה פליישמן, וועדת ערר מחוזית קיבלה את הסברו של העורר, כי בסך הכול התאים את הדירה לכלול בה מגורי אמו, ולא הוסיף יחידת דיור.
מהם הקריטריונים הנותרים לבחינה האם מדובר בדירה אחת או בשתי דירות?
- האם יש מונה מים אחד או שני מונים או יותר כשמדובר במספר אחר של דירות?
- האם יש שעון חשמל אחד?
- האם יש מונה גז אחד?
- אוגר (דוד שמש) – אחד משותף, או יותר?
- האם יש קשר פיזי בין חלקי הדירה, לרבות מעבר דרך דלת או מחיצה קלה המותקנת לשמירה על פרטיות וניתנת להסרה בקלות?
- האם תשלומי ארנונה אחידים או מפוצלים?
ערר גנס
מדינת ישראל
משרד הפנים – מחוז חיפה
ועדת ערר מחוזית
תיק ערר: 120/02
תיק בנין: 504654
גוש: 11320 חלקה: 57
רחוב קדש, זיכרון יעקב
ו.מ. שומרון
1. אריה גנס
2. תרצה גנס
העוררים
-נגד-
הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה השומרון
המשיבה
החלטה
1. העוררים הינם בעלי מגרש בזיכרון יעקב אשר עליו הוקמה בשעתו יחידת דיור וזאת על-פי היתר בניה שהוצא בשנת 1970.
2. בשנת 1992 הגישו העוררים בקשה להיתר להקמת תוספת קומה למבנה הקיים ובקשה זו אושרה על-ידי הוועדה המקומית ביום 3.8.1992.
3. העוררים לא הוציאו לפועל בניה זו משיקולים השמורים עימם, ורק בשנת 2001 הוגשה בקשה חדשה שבמסגרתה שוב ביקשו העוררים הקמת קומה נוספת וכן שינויים פנימיים במבנה.
4. הוועדה המקומית אישרה את הבקשה באופן עקרוני, אך בהחלטתה קבעה כי יש מקום לשנות את הבקשה כך שתשקף הקמת יחידת דיור נוספת וזאת מהטעמים המפורטים להלן בהחלטה:
" 3. בתאריך 18.12.2001 ועדת המשנה בחנה את הבקשה ואת המבנה, ועדת המשנה לא שוכנעה כי מדובר בתוספת מגורים אלא ביחידת מגורים עצמאית ונוספת לכל דבר ועניין.
4. הוועדה מקבלת את המלצת ועת המשנה כי על המבקשים לשנות את מהות הבקשה להקמת יחידת דיור נוספת בחלקה – מאחר שזכויות הבניה מתירות זאת.
5. לפיכך, לאחר שהוועדה שמעה את המלצות וועדת המשנה ולאחר שבחנה את זכויות הבניה בחלקה, מחליטה הוועדה לאשר את הבקשה בכפוף למילוי התנאים הבאים:
א. הגשת בקשה מתוקנת אשר תשקף יחידת דיור נוספת..."
5. על החלטה זו הוגש הערר שבפנינו שבמסגרתו מבקשים העוררים לבטל את החלטת הוועדה המקומית ולקבוע כי התנאי הנ"ל אין לו כל בסיס בדין ויש לבטלו.
6. בדיון שבפנינו הבהיר נציג הוועדה המקומית כי אכן החלטת הוועדה המקומית נסמכת על החשש כי ייעשה שימוש לרעה בבנייה המבוקשת באופן שהעוררים יוכלו להעביר ו/או לעשות שימוש בתוספת כדירה נוספת והתוצאה של האמור לעיל תהיה הפרת הוראות חוק התכנון והבניה מצד אחד, ופגיעה כספית בוועדה וברשות המקומית עקב אי גביית כספים המגיעים מביצוע פעולות שכאלה.
הוועדה המקומית מניחה כי פעולות אלו יעשו ללא קבלת ההיתר המתחייב מהוראות החוק.
7. נציג הוועדה המקומית הוסיף כי החשש מתבסס על ניסיונה הקודם של הוועדה המקומית עם מתכנן התכנית, מר בן עזרא.
8. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי אין לקבל את עמדת הוועדה המקומית בכל הנוגע לתנאי של סימון התוספת המבוקשת כיחידת דיור נוספת.
9. הבקשה כשלעצמה על פניה איננה נחזית להיות יחידת דיור נוספת וניתן לראות בתוספת המבוקשת הגדלת ביתם של העוררים וזאת לאור החיבור בין קומות המבנה, הן באמצעות גרמי מדרגות והן באמצעות מעלית פנימית.
10. החשש שמעלה הוועדה המקומית כי יעשה שימוש שלא כדין במבנה בשלב כלשהו בעתיד איננו יכול להצדיק החלטה מעין זו כפי שניתנה על ידי הוועדה המקומית. במידה והעוררים יפעלו שלא כדין, בידי הוועדה המקומית הכלים הנדרשים על מנת לאכוף את הוראות החוק בנושא.
11. בתי המשפט קבעו לא אחת כי החשש שמבקש ההיתר יבצע פעולות בלתי חוקיות בעתיד בבנייה לכשתושלם איננו מצדיק אי מתן היתר כאשר ההיתר המבוקש, על פניו, תואם להוראות התכנית התקפה החלה על המקרקעין.
12. לאור כל האמור לעיל הננו מחליטים לקבל את הערר ולבטל את התנאי שנקבע על ידי הוועדה המקומית בדבר סימון הקומה העליונה כיחידת דיור נוספת.
נדגיש עם זאת, כי לאור הצהרת הצדדים כי טרם נסתיימו הליכי ההקלה, הרי שהוצאת ההיתר תהיה כפופה להחלטת הוועדה המקומית בהתנגדויות השכנים הגובלים, במידה ויוגשו התנגדויות כאמור.
ההחלטה התקבלה פה אחד בתאריך 10.03.02 ע"י יו"ר הוועדה מר משה פרזנצ'יבסקי וחבריה גב' חנה הרשקוביץ, מר יהושע חפשי, מר יצחק מסיקה ומר יגאל נוייפלד.
חדוה דר-זיו מזכירת וועדת ערר |
|
עו"ד משה פרזנצ'יבסקי יו"ר וועדת ערר |
ערר פליישמן
מדינת ישראל
משרד הפנים – מחוז חיפה
ועדת ערר מחוזית
תיק ערר: 147/02
גוש: 10073 חלקה: 28
אילן פליישמן
-נגד-
הוועדה המקומית לתכנון לבנייה השומרון
החלטה
1. הערר שבפנינו הוגש לאחר שהמשיבה דחתה את בקשת העורר לתוספת חדרים למבנה קיים למגורים. גודלה של החלקה (כעת) הוא 1,680 מ"ר, [גודל החלקה לפני ההפקעה (ההפרשה לצרכי ציבור) עמד על 2,790 מ"ר].
2. נימוקי ההחלטה של הוועדה המקומית היו כדלקמן:
" 2. הבקשה מוגשת בתחום תכנית ש/276, אשר יעדה את החלקה לאזור מגורים א' שבה הצפיפות המותרת הינה יחידה אחת למגרש 750 מ"ר או 2 יחידות לדונם.
3. מעיון בתיק הבניה ובבקשה להיתר עולים הדברים הבאים:
א. שטח החלקה הרשום הינה 2,790 מ"ר, ולאחר הפרשות לצורכי ציבור, שטח החלקה הינו 1,680 מ"ר. החלק היחסי של המבקש הינו מחצית מהחלקה בשטח של כ-840 מ"ר.
ב. בשטח של 840 מ"ר מותרת יחידה אחת.
ג. במגרש זה יצא היתר להרחבת מבנה קיים ע"ש לב תקווה, שבה נתבקשה תוספת מגורים למבנה הקיים, הבקשה אושרה בישיבת הוועדה מס' 655, מיום 11.8.08, והוצא היתר ביום 17.11.08.
ד. הבקשה הנדונה מציעה הרחבה נוספת של היחידה הקיימת והנבנית על-פי ההיתר הנ"ל. עמדת הוועדה היא כי התכנון משקף יחידה נוספת בחלקה, לכל דבר ועניין, וזאת בסטייה להוראות תכנית החלה על החלקה.
4. עמדת הוועדה הינה, כי תוספת היחידה יכולה להיעשות במסגרת תשריט איחוד וחלוקה או במסגרת תכנית מפורטת בסמכות וועדה מקומית ולפיכך, יש להציג תוספת ליחידת דיור ולא כיחידה נוספת.
5. לאור האמור, מחליטה הוועדה לדחות את הבקשה עד להגשת אחת מהחלופות הנ"ל".
3. בדיון בפנינו הבהירה המשיבה כי קיימות שתי סיבות לחיית הבקשה (על-אף שרק אחת מהן נרשמה) – העובדה כי המדובר למעשה בתוספת יחידת דיור מעבר ליחידה הקיימת, וכן העובדה כי קיימת ניצולת של תכסית הקרקע, מעבר לקבוע בתכנית.
4. העורר טען, מאידך, "כי אין המדובר בתוספת יחידת דיור, אלא בהגדלת הבית, והראיה לכך היא כי אין בבניין את כל הנדרש לשם קיומה של יחיה עצמאית, שכן אין הפרדה פנימית בבניין, ואין שני מטבחים. לפיכך, לא ברור לו מדוע מתייחסת המשיבה לבנייה כאל תוספת של יחידת דיור, וכי הוא אף מוכן לוותר על דלת היציאה הנוספת, אם יידרש לכך. ככל שהדבר נוגע לתכסית, הרי שהמדובר בטענה שלא נטענה בהחלטה, וכי אין קביעת תכסית בתכנית ש/276, החלה על הקרקע".
5. במהלך הדיון העלתה ועדת הערר, מיוזמתה, את השאלה כיצד משפיעות הוראות תכנית ש/554 על הבקשה, שכן לכאורה, גם אם המדובר בתוספת יחידות דיור, הרי שניתן להוסיפן במקרה זה. המשיבה טענה בתחילה כי התכנית הנ"ל אינה חל במקום, אולם לאחר שהתכנית הובאה בפניה, והתברר כי התכנית אכן חלה על החלקה, ביקשה להחזיר את הנושא אליה לבדיקתה.
6. לאחר שהבקשה הוחזרה לוועדה המקומית, התקבלה תגובה ממנה לפיה אין לראות בתכנית ש/554ככזו המאפשרת תוספת יחידות דיור, אלא לאפשר זכויות שהיו בנות מימוש טרם הפקעה במגרשים אשר קטנו עקב ההפקעה אל מתחת 1,000 מ"ר בלבד, וכאלו בלבד. לפיכך, ביקשה המשיבה להותיר את החלטתה ללא שינוי, שכן החלקה נותרה בגודל העולה על 1,000 מ"ר. כן טענה המשיבה כי יש לראות בבקשה ככוללת מספר רב יותר של יחידות דיור מהמותר, וכי הדברים הינם ברורים גם מטענות העורר לפיו הוא מתכוון להתגורר במקום עם אמו. כן טענה המשיבה כי בשל העובדה כי קיימת קביעת תכסית בתכנית ש/18, אשר התירה 15% בקומה בלבד, יש לראות אחוזי הבנייה שנקבעו בתכנית ש/276, העומדים על 36%, כמחולקים לשתי קומות של 18%.
7. סדין הערר להתקבל, ותמוהה מאוד ההתנגדות החריפה של המשיבה לבקשה, אשר הינה תואמת לחלוטים את הוראות הדין והתוכניות החלות על הקרקע.
8. ראשית, צודק העורר בטענותיו כי אין המדובר בתוספת ליחידת דיור, ואין העובדה שאדם מבקש להגדיל את דירתו על-מנת שיוכל להתגורר עם אמו המבוגרת, מחייבת אוטומטית את המסקנה כי המדובר בתוספת של יחידת דיור. הבחינה צריכה להיעשות על בסיס התכנון המוצע, וזה אינו מלמד על תוספת יחידת דיור, כלל ועיקר. הבקשה אינה כוללת תוספת של מטבח. למעשה, גם לאחר הבנייה, קיים מטבח בודד אחד בכל הדירה.
9. סעיפים 145 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 ותקנה 1 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970, מגדירים מהי יחידת מגורים, וקובעים כי זו מהווה "חדר או תא, או מערכת חדרים או תאים שנועדו לשמש יחידה שלמה ונפרדת למגורים בלבד". על-מנת לעמוד בהגדרה זו, צורך כי היחידה תהיה נפרדת, וכי היא תוכל לשמש בפני עצמה, למגורים. שני התנאים הללו אינם מתקיימים במקרה זה. אין יחידות מגורים כיום, אשר אין בהם מטבח משל עצמן, ודומה כי אין שום רמז, במקרה זה, כי המדובר בתוספת של יחידה עצמאית. ההפך הוא הנכון, עיון בבקשה מגלה כי המדובר בתוספת של אדף לבית, אולם אגף זה אינו אלא חלק מיחידת מגורים אחת, אשר מאפשרת מגורים של מספר רב של נפשות. אין בכך בכדי ליצור יחידת דיור נוספת, עצמאית, אשר יוצרת חריגה מהמותר של-פי תכנית ש/276.
10. בפרשה אחרת הנוגעת לסוגיה דומה אשר עמדה בפני אותה וועדה מקומית (ערר 90/47), התייחסנו לכך כי על-מנת שניתן יהיה לראות בתוספת כיחידת דיור נוספת, יש צורך בבחינה פונקציונאלית של הבנייה, וזאת על בסיס האמור ברע"פ 11191/07 אלפונסו ברדה נ' מדינת ישראל – הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חולון, פורסם במאגר נבו, שם נפסק כדלקמן:
" 18. לאור הגדרת המונח "דירה" סביר אני, כי בצדק קבעו הערכאות הקודמות, כי מכלול הנסיבות נשוא בקשה זו מצביעים בבירור על כך, שהדירה פוצלה לשתי דירות נפרדות והרי לכל אחת מהיחידות שבדירת המבדקים דלת כניסה נפרדת מתוך המבואה הניתנת לנעילה, אין מעבר ישיר בין יחידות הדיור עצמן וכל אחת מהיחידות הינה עצמאית, לכל יחידה יש קיום עצמאי – מטבח משל עצמה, שירותים ומקלחת או אמבטיה, לכל יחידה דוד מים חמים נפרד וביחידות הדיור נעשה שימוש על-ידי צדדים הזרים זה לזה – ביחידה אחת עשתה שימוש בתם של המבקשים וביחידה אחרת – שוכרים שחתמו על חוזה שכירות עם המבקשים".
11. כמעט כל הנושאים אשר נזכרו בפסק הדין הנ"ל, איננם מתקיימים במקרה שבפנינו. לא ניתן להצביע על יצירת חיץ הניתן לנעילה (למעשה בתוספת כלל אין דלתות המפרידות בין החלק הקודם לחלק החדש), אין מטבח נפרד בתוספת, ועל-אף שקיימת תוספת של מקלחות ושירותים, הרי שהמדבר הינו מקובל היום בדירות גדולות, בהן יש שירותים נלווים לחדרי שינה. כמו-כן, ברור כי אין כאן כוונה להשכיר את התוספת לצד שלישי כלשהו, וגם המשיבה מודה בכך בפה מלא – התוספת נועדה לשרת את בני המשפחה של המתגוררים בבית כיום.
12. די היה בכך בכדי לקבל את הערר, ולבטל את החלטתה של המשיבה.
13. מעבר לנדרש נציין כי אנו סבורים שאין לקבל את הפרשנות הדווקנית המוצעת על-ידי המשיבה לגבי תכנית ש/554. שמה של התכנית, על-פי סעיף 1 לתקנונה, הוא "תכנית מס' ש/554 הפחתה בשטח המינימלי הדרוש למגרש באזור מגורים א' בגלל הפקעה".
בסעיף 7 נקבע כי מהות השינוי היא כי בכל מגרש אשר שטחו הרשום היה מעל 1,000 מ"ר לפני ההפקעה אשר בוצעה ללא תשלום פיצויים, ועקה ההפקעה ירד השטח אל מתחת ל-1,000 מ"ר, ייחשב השטח המינימלי המותר להקמת יחידת דיור אחת בכל אחד משני בניינים נפרדים ל-900 מ"ר, ולהקמת 2 יחידות דיור בבניין דו-משפחתי בן 750 מ"ר.
14. אין צורך בפרשנות מעמיקה במיוחד, בכדי להבין כי כוונת התכנית היא למזער את הנזקים שנגרמו למי שבוצעה ממגרשו הפקעה, ללא קבלת פיצוי, ולהתיר לו לבנות 2 יחידות דיור, על מגרש הקטן מהגודל המינימלי המאפשר זאת בתוכניות החלות.
15. המשיבה עצמה התייחסה למגרש העורר כאל כזר אשר גודלו הוא 840 מ"ר. הדברים עולים בבירור מההחלטה, אשר אומרת מפורשות ,וקובעת כי על מגרש בגודל זה מותרת הקמת יחידת דיור אחת בלבד. דומה כי המשיבה עצמה ראתה לנכון לראות בכל חלק מהחלקה (הצפוני והדרומי), כמגרש נפרד, עליו מותרת בניית יחידת דיור נפרדת. למעשה, על-פי תכנית ש/276, על כל מגרש אשר גודלו מעל 500 מ"ר, מותרת יחידת דיור אחת בלבד, ועל כן לכאורה כלל לא ניתן היה להתיר בניית יחידה נוספת במקום (כפי שאכן נעשה, בחלק הצפוני של החלקה).
16. מאחר שהמשיבה עצמה התייחסה אל מגרש העורר כאל כזה אשר גודלו הינו 480 מ"ר בלבד, ומאחר שזה הפך לכזה לאחר הפקעה של למעלה מ-500 מ"ר, הרי שהוא נכלל בגדר תכנית ש/554.
17. על כן, גם מסיבה זו, יש להתיר את הבנייה, כפי שהתבקשה.
18. ככל שהדבר נוגע לתכסית, מוזר שהנושא עולה לראשונה במסגרת הדיון בערר. אם זהו נימוק המצדיק את דחיית הבקשה, יש לכלול אותו בהחלטה, על-מנת שהעורר יוכל להחליט אם הוא מבקשה לתקוף אותו, ולהביא נימוקים לכך. אין הוא אמור להיות מופתע מטענות מסוג זה, לראשנה במסגרת הדיון בערר.
19. שנית, אין בטענה זו מאומה גם לגופה, הן מבחינה עובדתית, והן מבחינה תכנונית. ראשית, גם תכנית ש/18 לא קבעה תכסית מקסימאלית. היא אומנם קבעה כי מותרת 15% בקומה, אולם היא גם מציינת באופן מפורש, כי ניתן להקין 30% בשתי הקומות. על כן, גם בתכנית ש/18 ניתנה גמישות לגבי החלושה של אחוזי הבנייה בין הקומות. לפיכך, גם במצב הקודם, טרם אושרה שום מניעה מלחרוג מה-15% המותרים לקומה, ובלבד שלא הייתה חריגה מה-30% הקיימים.
20. שנית, תכנית ש/276 קובעת כי היא מהווה שינוי לתכנית ש/18. אפילו אם נאמר כי בתכנית ש/18 נקבעו שטחי הבנייה בדרך של הכפלת התכסית במסר הקומות, הרי שהוראה זו שונתה בבירור בתכנית ש/276. זו אינה מתייחסת כלל לשיעור הבנייה המותר בכל קומה, אלא קובעת רק את אחוזה הבנייה הכוללים. התכנית אמנם מתירה הקמת 2 קומות מגורים, אולם הקמתן אינה הכרחית, אלא הינה זכותו של בעל הקרקע. המגבלה היחידה שנקבעה בעניין שטחי הבנייה היא כי אלו אינם יכולים לחרוג מ-36%, ודרך החלוקה הפנימית בין הקומות, אינה מוסדרת בה.
21. הואיל והתכנית המאוחרת הנ"ל גוברת על הוראות התכנית שקדמה לה, הרי שגם מבחינה משפטית, אין כל בסיס לטענות המשיבה בעניין התכסית המותרת על המגרש.
22. לאור האמור לעיל, הערר מתקבל, באופן מלא. יש להתיר לעורר את בניית התוספת, כפי שהתבקשה, מבלי שיש בכך משום חריגה מהוראות התכניות החלות על הקרקע. אין בכך בכדי לפגוע בזכותה של המשיבה מלהציב תנאים המותרים לה על-פי כל דין, בהיתר הבנייה.
ניתנה ביום 22.1.09, פה אחד, ע"י מ"מ יו"ר הוועדה מר דרור לביא-אפרת וחבריה: גב' אורית חפר-רוגובין, מר שמחה אפק ומר ידאל נויפלד.
עודכן: 11/08/2010