תשובות לשאלות הבהרה

המומחים הממונים כמומחי בית המשפט לעתים מעריכים את עצמם כמומחי-על ללא הצדקה מקצועית, ולעתים מסוחררים מהילת בית המשפט המרחפת מעל ראשם ויש ואפילו מתנגדים להשיב על שאלות הבהרה לגיטימיות ששואלים הצדדים.

כאשר מתמנה מומחה מטעם בית המשפט בנושא שבמומחיות [ובעניינינו - תכנון ובנייה], הוא אמור להבהיר לבית המשפט, כמו גם לצדדים, את הסוגיות המקצועיות שבמחלוקת באופן אובייקטיבי וללא פניות.

למרבה הצער, רוב מכריע של המומחים המתמנים על ידי בתי המשפט בישראל אינם מבינים כלל את מטרת מינוים ולא מעכלים את מגבלות סמכויותיהם.

לעניין הבנת המינוי, יש מומחים הסוברים בטעות כי עיקר תפקידיהם הוא לפשר ולגשר בין עמדות הצדדים. להבהיר, הגישור לא ראוי לגבי כל פריט בו צד אחד מחזיק בדעה נכונה וצד שני אינו מחזיק בדעה נכונה. לדוגמא, אם התקנה 3.05 לתקנות התכנון והבנייה [בקשה להיתר, תנאיו ואגרות] תש"ל - 1970, התוספת השניה, הקובעת כי רוחב יציאה מדירה יהיה לכל הפחות 90 ס"מ, חלה גם על יציאה משנית מהדירה, הרי המומחה אשר העריך את עלות הרחבתה למידה זו נתן חוות דעת נכונה, והיה אם יוחלט כי תקנה זו לא חלה על יציאה משנית מהדירה, כי אז המומחה הנגדי אשר שלל פיצוי בגין פריט זה - צודק בעמדתו. [מדובר בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970, טרם תיקון מס' 3 שנכנס לתוקף בספטמבר 2009].

הסוגיה שעל הפרק במקרה כזה היא משפטית בעיקרה, ואין בפריט זה כל שחר לשום עמדה מגשרת.

יתכן מצב בו חוות דעת מקצועית מורכבת ממגוון פריטים של אי התאמות לתקנות ולתקנים, אשר אין לגביהם שום בסיס לוגי לגישור בין עמדות הצדדים, ואף אם יש כוונת גישור, הרי גישור זה לא ראוי שייעשה בהסתמך על הדעה המקצועית של המומחה.

לעניין הסמכות, מומחים רבים אינם מבינים את מגבלות מעמדם כמומחים מטעם בית המשפט, ובטעות סוברים כי יש להם סמכויות נרחבות, כאילו הם בית המשפט בכבודו ובעצמו. המומחים הנ"ל מסנוורים מאמירות לא נכונות הרווחות בקרב קהיליית עורכי הדין ובכללם שופטים, לפיהן "המומחה הוא זרועו הארוכה של בית המשפט": הנכון הוא, כי מומחה הוא מומחה, ושופט הוא שופט.

לפיכך, מומחים אלה מרשים לעצמם לנהל חקירות בין הצדדים לדיון, לגבות עדויות, לבדוק מסמכים ולהחליט תקפותם או פסילתם, לנהל ישיבות, להחליט החלטות, וכל זה תוך עקיפת בית המשפט, שיתכן כי הוא היה נוהג אחרת ומחליט אחרת.

זאת ועוד, המומחה שראשו בעננים מרוב סמכויות אשר הוא מעניק לעצמו שלא כדין וללא סמכות, מגביל ומסנן את המידע העובר דרכו לבית המשפט ובכך הוא מוליך שולל את בית המשפט ועלול לגרום לפסק דין שגוי.

במה דברים אמורים? נניח כי המומחה הממונה על ידי בית המשפט רואה ליקוי ברור בדירה, אף שהליקוי - לדעתו - לא נטען בכתב התביעה, ולפיכך הוא מחליט על דעת עצמו להתעלם מהליקוי שבדק, כאילו לא היה פריט זה לקוי כלל. בית המשפט מקבל במקרה כזה מידע חלקי, מעוות ושגוי. לעתים מדובר בסדקים שהופיעו בזמן כלשהו, בהחמרת מצב הרטיבות, או בליקוי אחר. הנכון לעשות, הוא להביא את מלוא המידע המקצועי לפתחו של בית המשפט, ושם יידון הנושא. הרי לבית המשפט יש את מלוא הידע והסמכות לאשר או לדחות בקשה להרחבת היריעה, ולבית המשפט יש גם הסמכות לקבוע כי בהתפתחותו של ליקוי כלשהו - אין כלל הרחבת יריעה, לאור ניסוחו של כתב התביעה. מה לו למומחה שיחסום את התפתחותם של כיוונים משפטיים אלה?

מומחים הסובלים מתסמונת האדרת סמכויותיהם, נוהגים לכלול בחוות דעתם מידע מקצועי מוגבל ומצונזר ביחס למציאות. דבר זה מביא לידי כך שב"כ הצד הנפגע, נאלץ להציג בפני המומחה שאלות הבהרה, או אז המומחה מבקש שכר טרחה נוסף... כלומר, כדי להשלים את חוות דעתו במידע החסר בה, או כדי להבהירה במקום שאינה ברורה דיה - דורש המומחה תשלום נוסף, כאילו מדובר בעבודה מקצועית אחרת.

אף שאני בדעה כי אין לאשר מתן שכר טרחה בגין תשובות לשאלות הבהרה, יש ובית המשפט מאשר במקרים מסוג זה תוספת שכר.

...ויש מומחים, שלאחר שקיבלו את השכר הנוסף שלדעתי לא היו מלכתחילה זכאים לקבלו, הם גם מגדילים עשות ולא עונים על השאלות אלא מתחכמים, כדי להישאר בעמדתם ולהכתיבה לבית המשפט, כדי שבית המשפט יימצא כבול בדעה השיפוטית של המומחה.

כך ארע לדוגמא בת"א 60260/05 שני כהן וגיל בכר נ' פלסים בע"מ, החלטה של בית משפט השלום בתל אביב מיום 23 לאוק' 2006. במקרה זה בית המשפט יישר הדורים בהחלטתו הקצרה והנכונה.

להלן ציטוט מן הפרוטוקול:

"פרוטוקול עו"ד אורן [נציג התובעים - אב"ע]: שילמתי למומחה על פי החלטת בית המשפט אולם התשובות שלו מתחמקות. זכותי לקבל תשובה לשאלה כמה עולה תיקון, גם אם המומחה סבור שאין מה לתקן, שכן אם אשכנע את בית המשפט כי קביעתו לעניין התקינות איננה נכונה, כי אז יהא בידי בית המשפט כלי לדעת מהו המחיר הנכון לתיקון."

להלן החלטת בית המשפט:

"לנוכח האמור לעיל, מתבקש המומחה לשקול בשנית את תשובותיו, ובמקום שיש צורך במתן תשובה לגבי עלויות, מתבקש הוא ליתן חוות דעת, גם אם אינו סבור כי קיים ליקוי".

עינינו הרואות כי במקרה זה בית המשפט לא אפשר למומחה מטעמו להגביל את בית המשפט במידע חיוני, וחייבו לתמחר גם עלות ביטול ליקויים שלא נחשבים בעיניו לליקויים כלל. זאת עשה בית המשפט, למקרה שבית המשפט יאשר ליקוי על אף עמדת המומחה כי לא בליקוי מדובר, והיו דברים מעולם.