המדגם המושכל מול המדגם האקראי

בכל תחומי החיים נהוג לערוך בדיקות מדגמיות בכדי לנטר את טיבם של תהליכים, מוצרים ומלאכות. במקרים שבהם עלות הבדיקה של כל פרט - גבוהה, או שיש זהות מובנית בין הפרטים באוכלוסיה, או שלא ניתן להבחין בהבדלים בשל כמותם ופיזורם, או כאשר הבדיקה גורמת להרס הפרט וכיוצא באלה - הבדיקה שתבוצע תהיה בדיקה מדגמית: דינו של הכלל הוא כדינו של הפרט, בבחינת "פרט המלמד על הכלל".

מדגם אקראי או מדגם מושכל?

יש הבדל בין בחירת מדגם אקראי לבין בחירה מושכלת.

בחירה אקראית אינה נובעת מאופן הבחירה של המדגם, אלא מכך שהבודק הבוחר את המדגם, לא מכיר בהבדלים הסמויים שבין הפרטים. לדוגמא, אם מונחות לפני הבודק אלפי אבני חיפוי על קיר חוץ של בניין, והבדיקה נוגעת למספר הווים המחברים את האבן אל הקיר - פריט שהוא סמוי מן העין - אין זה משנה מי בוחר את האבנים וכיצד, שכן הבחירה לא יכולה להשפיע על תוצאות הבדיקה. מדגם שכזה הוא אקראי.

כאשר הבודק יודע כי אזור מסוים של האוכלוסייה - פגום, או חשוד כפגום, הבחירה של המדגם אינה אקראית. אם הבודק כולל את האזור החשוד כחלק מהמדגם, וגם אם הוא מתעלם ממנו - הוא עושה זאת באופן מושכל.

בחלק מהבדיקות הנדרשות על ידי התקנים וגם כחלק מתהליכי ייצור, בודקים את טיבם של מוצרים, כאשר נקודת המוצא היא שהכלל - זהה ותקין, ולפיכך המדגם המייצג הוא אקראי בכל שיטה בה ייבחר. לעומת זאת, כאשר מתגלה פגם או חשד לפגם במוצר, המדגם הוא מדגם מושכל שיש בכוחו להשפיע על תוצאות הבדיקה, ויש לבחור את המדגם המושכל באופן שישרת את תכלית הבדיקה.

דוגמאות מהתקנים

ת"י 1430.1 (יריעות פי-וי-סי לאיטום) סעיף 202 קובע בדיקה מדגמית ויזואלית ומעמיקה של פיסה שאורכה 1 מ' מתוך יריעה אחת שלמה. התקן לא מפרט כיצד תיבחר הפיסה המדגמית מתוך היריעה השלמה, לאמור, הבחירה היא אקראית, ואין לבודק אפשרות להטות את תוצאות הבדיקה על ידי בחירת פיסת יריעה זו או אחרת. בשל כך, די בפיסה אחת פסולה בכדי לפסול את היריעה כולה. כוחו של הפרט הוא לפסול את הכלל.

באותו אופן מבוצעות בדיקות התאמה לתקן של אבני חיפוי בהתאם לת"י 2378.1 (אבן לחיפוי חוץ), ראה סעיף 2.5, סעיף 6.1 ונספח ב'. אל מול משלוח שלם של אבנים שלא ניכר בהן הבדל - עורכים בדיקות מדגמיות, והתקן אינו מפרט את אופן בחירת המדגם. האקראיות של המדגם נובעת מכך שאין שום יתרון או חיסרון לאבן אחת על פני רעותה. גם במקרה זה, כוחה של אבן אחת הוא בפסילת 1,500 מ"ר של חיפוי, ולא בהכשרתו. דוגמא נוספת, תקן ישראלי 1555.1 (חיפוי חוץ באריחי קרמיקה) קובע בסעיף 5.2.4, כי כאשר מתגלה אריח בודד שהדבקתו לקויה - יוסרו אריחים נוספים ברדיוס של 1 מ"ר מהאריח הפסול, ורק אם כולם יהיו תקינים, החיפוי ייחשב לתקין; לאמור, לאחר שהתגלה אריח אחד פגום - הנחת היסוד היא שהאריחים פסולים, והמשך הבדיקה נועד להכשיר את הכלל, ולמנוע סטיית תקן של אריח בודד.

זאת בדומה לת"י 1555.3 (ריצוף באריחי קרמיקה) סעיף 5.2.2. בסעיף זה מדובר על אריח שיש לגביו חשד כי הוא פסול מחמת רטיבות כלואה. התקן קובע כי הבדיקה שתבוצע תהיה תחת האריח החשוד, ולא באופן אקראי. הבדיקה לא מתבצעת כדי לפסול את האריח, שכן אין תכלית לבדיקת הרטיבות תחת האריח לאחר שהוסר. תכלית הבדיקה היא להכשיר את יתרת האריחים, על ידי בדיקת האריח החשוד.

במילים אחרות

כאשר התקן מתייחס לאוכלוסייה שאין לגביה ידיעה מוקדמת, תכלית המדגם הוא לפסול את הכלל. כלומר, הנחת היסוד היא שהכלל תקין עד שיוכח אחרת בבדיקה המדגמית, שהיא בדיקת חובה. המדגם נחשב למדגם אקראי - לא בשל האופן שבו הוא נבחר ולא בשל זהותו של מי שבחר אותו - אלא רק משום שאין יתרון או חיסרון לשום פרט באוכלוסייה.

לעומת זאת, כאשר יש חשד לפגם באולכוסיה, או שיש הבדל ויזואלי (המעיד על פגם) בין הפרטים של האוכלוסיה, המדגם שייבחר הוא מדגם מושכל והוא אינו יכול להיות "אקראי". כאשר לא ניתן להניח שהכלל תקין, הבחירה המושכלת צריכה לכלול את הפרט החשוד ולא להתעלם ממנו, אחרת אין בכוחה להכשיר את הכלל. במקרה זה, בדיקה אקראית מחטיאה את המטרה.

איתור ליקויי בנייה

כאשר הבניין נבדק מטעם הדיירים, יש פריטי בניין סמויים או שכיחים אותם צריך לבדוק באופן מדגמי, ולעיתים רבות נעזרים בבדיקת מעבדה מאושרת לשם כך.

כאשר אין ידיעה מוקדמת לגבי תוצאות הבדיקה (מדגם אקראי), די בפרט אחד פסול בכדי לשלול את הנחת היסוד ולפסול את הכלל עד אשר יוכח אחרת. כאשר לא ניתן להניח שהכלל תקין (מדגם מושכל), יש לבחור את הפרט הגרוע ביותר, וזאת בכדי להבטיח שהכלל עומד בדרישות הסף. בשני המקרים, זהותו של מי שבחר את המדגם - אינה רלוונטית.

הבדיקה השכיחה ביותר לאיתור ליקויי בנייה היא בדיקת התאמה של אבני החיפוי החיצוני של הבניין. במקרה זה, הדייר מכוון את המדגם למקומות שבהם יוסתר הפגם האסתטי כתוצאה מהריסת האבן, או למקומות שבהם יש נגישות לבדיקה ללא מנוף, או למקומות שבהם יש חשד לניתוק של אריחים. במקרים אחרים, הבדיקה לא נדרשת בכדי לבדוק את קיומו של פגם סמוי, אלא בכדי להעמיק את הבדיקה של פגם גלוי, בכדי לעמוד על סיבת הכשל או על עומקו. הטענה השכיחה מצד הקבלן, במקרים כאלו, היא שהמדגם אינו מייצג משום שלא נבחר בצורה אקראית, אולם כפי שהוסבר לעיל - מדובר בטענת סרק כל תכליתה הוא לפסול את טענת הליקוי ולא לעמוד על טיבו של הבניין. למרבה הצער, רבים לא יורדים בנושא זה לשורש העניין, ומטעים, בעדותם כמומחים, את בית המשפט.

סיכום

הדרישה האולטימטיבית לבחירה של מדגם אקראי אינה ריאלית, כיוון שהאקראיות נובעת מזהות שבין פרטי האוכלוסיה ולא מאופן בחירת המדגם. כאשר האוכלוסייה כוללת פרטים החשודים כפסולים, דווקא אז הבחירה המושכלת תכלול את אותם פרטים חשודים, וזאת בכדי להכשיר את הכלל.