מה בודקים? מעקה זכוכית

מעקה זכוכית - הוא הנפוץ ביותר כיום, בשל הפן היוקרתי הנלווה למראה השקוף, ש"פותח" את המרפסת לנוף. להלן מספר דברים שחשוב לדעת על מעקי זכוכית במרפסות, בחדרי מדרגות ובקניונים.

סוג הזכוכית

ישנם סוגים שונים של זכוכית המשמשת בענף הבניה, והן מוגדרות על ידי התקן הישראלי.

הזכוכית היחידה אשר מתאימה למעקה היא זכוכית בטיחות רבודה (טריפלקס), אשר מורכבת משני לוחות זכוכית שמודבקים זה לזה על ידי פילם שקוף. כאשר זכוכית שכזו נשברת, שבריה מודבקים לפילם השקוף ולוח הזכוכית נותר במקומו, ומהווה "מחסום" - אשר לא רק מונע נפילה, אלא גם מתריע על הסכנה.

הזכוכית המחוסמת - איננה מתאימה לשמש כמעקה. כאשר זכוכית מחוסמת נשברת - היא מתנפצת לרסיסים, והרסיסים נופלים ארצה. המעקה השקוף - ולוח הזכוכית החסר - דומים זה לזה, דבר שיוצר סכנה ממשית.

אפשר לשלב לוח של זכוכית מחוסמת כחלק מזכוכית רבודה, והדבר מותר ואף חיובי.

גובה המעקה

על פי התקן הישראלי, גובה המעקה הוא 105 ס"מ. את גובה המעקה מודדים מהמדרך האופקי אשר עליו מותקן המעקה, ועד חלקו העליון. כאשר עומקו של המדרך קטן מ-4.5 ס"מ, התקן לא מתייחס אליו כאל "מדרך אופקי", וגובה המעקה נמדד מהרצפה. יחד עם זאת, מעקה שכזה עלול להיות מסוכן, למרות שהוא מתאים לדרישות התקן.

במדרגות, גובה המעקה הדרוש הוא 90 ס"מ, כאשר המדידה היא מקצה כל מדרגה, ונדרש מאחז יד בחלק העליון של המעקה.

מיקום המעקה

אף שהתקן מאפשר קומבינציות שונות לגבי מיקום התקנת המעקה, ושינות שונות למדידת גובהו בהתאם לכך, ההתקנה הנכונה של מעקה זכוכית היא בקצה החיצוני של אדן השיש (כך שאדן השיש נשאר בתחום המרפסת), וגובהו כאמור - 105 ס"מ.

ניסיונות לחסוך את גובה המעקה בכך שהוא יותקן בחלק הפנימי - גורמים להפסד שטחו של אדן השיש, למדרך אופקי המאפשר טיפוס (גם כאשר הוא לפי התקן) ולליקויי רטיבות באדן השיש.

חוצמיזה, כאשר המעקה מותקן בצד החיצוני של המדרך - אפשר "לשבת על המרפסת"...

עובי הזכוכית

את עובי הזכוכית מחשבים לפי לחצי הרוח הפועלים על המבנה בהתאם לתקן, בהתאם למידות של לוח הזכוכית (אורך וגובה) ובהתאם לאופן האחיזה של הלוח. על פי רוב, זיגוג רבוד המורכב מ-2 שכבות של זכוכית בעובי 4 מ"מ (כל שכבה) - אמורה להספיק, אך דרוש לתכנן כל מעקה לגופו, בהתאם למיקומו ולתנאי הסביבה.

התקנת הזכוכית

בדרך כלל, הזכוכית מוחזקת על ידי פרופילי אלומיניום אורכיים בחלק העליון והתחתון, וחיבור זה הוא מקובל ותקין. יש לשים לב שזכוכית עלולה להישבר כאשר היא באה במגע עם רכיב קשיח כגון אלומיניום, ולא כל שכן - פלדה או בטון, ולכן יש להפריד בין החומרים הקשיחים לבין הזיגוג על ידי גומיות, בכל שטח המגע.

ומה לגבי קניונים?

אם תבדקו, תגלו שרוב המעקים המותקנים במבנים ציבוריים - אינם מזכוכית רבודה, אלא מזכוכית מחוסמת בלבד. את הזכוכית הרבודה אפשר לזהות בנקל, כאשר מסתכלים על דופן הזכוכית - ורואים את שכבת הפילם השקופה. רובם של מבני הציבור נבנו על פי התקן הישן, אשר התיר זכוכית מחוסמת כמעקה, ולא חייב שהיא תהיה רבודה. התקן טעה, ובשנת 2010 חידש את הדרישה הישנה לזיגוג רבוד.

אם כן, מרבים מעקי הזכוכית בארץ - מסוכנים לשימוש, ומומלץ להימנע מלהזדקק להם, וזאת על ידי התנהגות מונעת.