הדרישה לסגירה ולמילוי של חלל אטום

אין זו הפעם הראשונה שהנושא מועלה על הכתב, והסיבה לכך היא כי וועדות מקומיות לתכנון ולבניה חוזרות ודורשות דרישות חסרות שחר מאזרחים לגבי חללים שאינם בני שימוש בבניין.

הסיבה לדרישות אלו היא אחת - ואין בלתה - הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חוששת וחושדת כי האזרח לא יעמוד בקיום הוראות התוכניות עליהן הוא חתום, ולאחר האכלוס יעשה שימוש בלתי חוקי בחללים הללו. מדובר בגישה עוינת של הרשות כלפי האזרח, כאילו הוא עבריין סדרתי שאך ממתין להזדמנות לבצע את זממו ולעבור על החוק.

בבנייה, בעיקר באזורים משופעים אך גם במקרים אחרים, יש ונוצרים חללים שאינם כשירים לשימוש או שאינם מיועדים לשימוש על ידי מבקש היתר הבנייה; מדובר בחללים שאין אליהם גישה כלל, ובמקרה שעוברת בהם צנרת או אביזרי בנייה אחרים - הגישה אליהם היא מוגבלת למטרות אחזקה ותיקונים.

מדובר בחלל שלא מיועד לשום שימוש - להבדיל מחלל שיש בו שימוש כמבנה עיקרי [כגון חלק מדירה], או בחלל שיש בו שימוש כמבנה עזר [כגון - למטרות אחסנה].

קיים נוהג פסול של וועדות לתכנון ולבנייה בישראל, לפיו מבקש ההיתר נדרש למלא את החלל האמור בעפר, מהטעם המוצהר בלי בושה ע"י אותן הוועדות - שאם לא יעשה כן מבקש ההיתר, חזקה עליו שהוא יפר את החוק, וכעבריין מועד [זו ההנחה של אותן וועדות] - הוא יעשה שימוש באותו חלל שלגביו הוצהר כי אינו בשימוש.

בנוסף, החלל בו מדובר ייסגר באמצעות קירות עבים עשויים בטון מזוין, לשם ביטחון-יתר שהאזרח לא ירמה את הרשות.

מיותר לציין כי גישה זו נוגדת כל דין, משוללת כל יסוד, ומהווה פגיעה בציבור מתוך שררה. הפגיעה היא במישור הכלכלי ובמישור האישי.

האזרח נתפש על ידי הרשות כרמאי, ובנוסף, הוא נדרש להשקיע כספים בביצוע חסמים שימנעו ממנו להפר חוק - עבודות מילוי בתנאים של חלל העומד להיסגר אינן עבודות פשוטות, וההשקעות בקירות בטון מזוין ללא שום תכלית פונקציונאלית הן השקעות סרק.

בית המשפט העליון כבר התייחס לגישה כזו של וועדה מקומית לתכנון ולבנייה ופסק בע"א 630/97 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נהריה נ' שיר הצפון בע"מ, שופטים: ח' אריאל, א' מצא וי' זמיר:

"...כל אזרח מוחזק כמי שמציית לחוק ובדרך כלל אין מחייבים אנשים לתת ערבות לביצוע הוראות החוק או לאי ביצוע עבירות, או עוולות. אין להניח מראש כי הפרט יעבור על החוק או על התנאי, ולבקש בטוחה להבטחת קיומו, אלא אם החוק קובע תנאי זה, במקרים מיוחדים ומפורשים."

יש לדעת כי חלל סגור שאינו בר שימוש מסיבת סגירותו, אף כשאינו מלא בעפר, לא נחשב כחלק מאחוזי הבנייה, כפי שאפשר להבין מפסק הדין: ב"ש 2/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת-גן נ' ויקטור ודוד נחמני, בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו [1.8.96] לפני השופטת ר' רונן:

"בהמשך לקירות הדירתיים (ממ"ד) שנבנו בקומות העליונות, אמור להיות חלל אטום מכל עבריו בארבעה קירות בטון. בפועל פתחו בקיר המזרחי של אותו חלל שני פתחים לשם קביעת חלונות. כאשר מותקנים החלונות - בלא שיש לכך היתר - אמור החלל להיכלל באחוזי הבנייה של הבניין, והוא לא נכלל בהם. שטח הבניין מוגדל, לכן, בניגוד להיתר הבנייה."

לאמור, כאשר אין חלונות לאותו חלל, הוא לא אמור להיכלל באחוזי הבנייה [גם כשאינו מלא עפר וגם כשקירותיו לא בהכרח עשויים בטון מזוין], וממילא לא נדרש כי ימולא בעפר כמתואר לעיל, מהטעם שלו דובר על חלל מלא - לא היה אפשר לכלול בו חלונות...

הדרישה למלא בעפר חלל אטום מכל עבריו בקירות בנויים, היא דרישה בלתי ראויה ובלתי מעשית מהסיבות הנוספות הבאות:

אכן יש מצבים בהם בתוך החלל הסגור קיימים צנרת, מתקנים או אביזרים הדורשים טיפול בעת נזילה או פגם אחר בהם. היעלה על הדעת שלשם כך ייאלץ המטפל/המתקן לרוקן החלל מעפר, רק כדי למלאו שוב בגמר התיקון?!

לא ברור מה מועיל ולמי מועיל אותו מילוי נדרש. אין שום פסול בתכנון עתידי [בהיתר בנייה שיוגש לפי החוק] של ניצול חלל אטום - הרי אם תוגש תוכנית שינויים ותאושר, יהא אפשר לעשות בחלל שימוש בהתאם להיתר, ואין שום סיבה לסכל צעד חוקי זה.