חוות דעתו הראשונה של המומחה יוסף לזר לא התקבלה ע"י ביהמ"ש
לו לא היה יורד גשם לאחר הגשת הסיכומים [ברגע האחרון] ובעטיו חדרה רטיבות לדירה אחרי שמומחה בית המשפט קבע כי לא תחדור רטיבות וכי סימני הרטיבות מעידים על רטיבות-עבר, לא הייתה מוגשת בקשה לבית המשפט לחייב את המומחה יוסף לזר לבדוק את הדירה שנית. הבדיקה האחרונה גרמה לשינוי ב- 180 מעלות של חוות הדעת.
בדירת התובעת קרני שילר, הממוקמת בקומת הקרקע של בית משותף בנהריה, נתגלתה רטיבות בגלל כשלי איטום. מדובר בפרשה שנגולה בת"א 34974-08-11 קרני שילר נ' חברה לבנייה נכסים והשקעות בע"מ, בית משפט השלום בקריות, שופטת פנינה לוקיץ'. מטעם הנתבעת מונה המומחה רפאל גיל; מטעם התובעים מונה ד"ר אברהם בן עזרא ומטעם בית המשפט מונה המהנדס יוסף לזר.
בחוות דעתו הראשונה, דחה יוסף לזר את טענת בן עזרא, כי מקור הרטיבות הוא גם באיטום מסד לקוי, והעמיד את עלות התיקונים של צביעה וייבוש בסך 10,400 ש"ח בלבד. הקביעה של יוסף לזר, לפיה לא הייתה, כביכול, בעיית איטום מסד, ועל כן לכאורה אין רטיבות פעילה בדירה – היא קביעה שגויה, שנבעה מחוסר מקצועיות ומהסתמכות על מכשיר–מדידה עקיפה של תכולת הרטיבות, שהופעל בקיץ. מומחה, אשר קובע קיומם של ליקויי רטיבות רק כאשר הוא מגלה רטיבות – אינו מומחה, אלא הדיוט. עבודה מקצועית מסוג זה, יכול לבצע גם מוכר נעליים או מנכ"ל קונצרן בהייטק, שהם חסרי ידע בהנדסה אזרחית, שכן הם יכולים להגיע לדירה, לראות רטיבות ולרשום: "יש רטיבות", או לא לראות רטיבות - ולרשום בטעות: "אין רטיבות", כשהכוונה היא שאין ליקויי איטום. כך גם לגבי סדקים – המוכר או מנכ"ל הקונצרן, ירשמו "אין סדקים" כאשר לא יבחינו בסדקים, וירשמו "יש סדקים" כשהסדקים יתגלו לעיניהם; מי צריך מהנדס מומחה?!
ברגע שקבע יוסף לזר שאין בעיה עם איטום המסד, והממצאים של בן עזרא בעניין זה שגויים – המאבק המשפטי רק החל, ובעטיו נאלץ מומחה בית המשפט לאור בקשה מתאימה לבדוק שוב את הדירה ולבחון את הטענות שוב ושוב, ובסופו של יום, נאלץ להודות כי הוא טעה בחוות דעתו הראשונה (שהייתה אמורה להיות גם חוות דעתו האחרונה).
לו לא היה מתנהל משפט זה בנחרצות ובמקצועיות כפי שהתנהל, ע"י ב"כ התביעה עו"ד טל רבינוביץ', הייתה התובעת נותרת עם דירה רטובה ופסק דין שבקושי מכסה הוצאותיה.
להלן ציטוטים מפסק הדין (סעיף מס' 8):
בסוגיה המרכזית שהיתה במחלוקת בין מומחי הצדדים ביחס לליקוי הרטיבות קבע המומחה בחוות דעתו המקורים סכום של 10,400 ש"ח בצירוף מע"מ לצורך טיפול ברטיבות שאכן מצא בדירה. לגבי סוגיה זו, דחה המומחה את טענת בן עזרא כי מקור הרטיבות באיטום מסד לקוי ובקרבת מערכת הביוב לבנין, שכן הוא לא מצא סימני רטיבות רבים במעטפת הדירה ולכן קבע כי סביר שאין מקור הרטיבות מחוץ לדירה. לדעתו סביר יותר שהרטיבות שמצא מקורה מאותה נזילה ישנה שהיתה בעבר (כפי שקבע מומחה הנתבעת). המומחה קבע כי על הנתבעת החובה להביא לייבוש מלא של המצע בדירה וצביעה בקירות הבית, ובעבור זאת קבע את הסך של 10,400 ש"ח.
סעיף 14 לפסק הדין:
בעקבות אותה בדיקה נוספת בה התרשם המומחה כי אכן חלה החמרה בדרגת הרטיבות ולפיכך בוצעה בדיקה חודרנית (לאחר שנדרשו מספר החלטות באשר לאופן ביצוע הבדיקה – ראה החלטות מהתאריכים 11.7.15 ו-5.11.15), הוגשה חוות הדעת משלימה מטעם המומחה בה מצא המומחה, בניגוד לקביעותיו בחוות הדעת המקורית, כי הנתבעת לא ביצעה איטום כנדרש בתקנים ובתקנות בתחתית הקירות החיצוניים ובחדרי הרחצה. עפ"י קביעתו מקור הרטיבות בדירה אינו מפיצוץ צנרת מים או ניקוז, אלא ממקור חיצוני, דהיינו מי גשם החודרים לקירות הדירה בשל העדר איטום מספק של מסד הדירה. המומחה קבע כי עלות תיקון רכיב הרטיבות עומד על סך של 32,000 ש"ח (במקום 10,400 ש"ח בהתאם לחוות הדעת המקורית), כמו כן קבע המומחה כי משך תקופת הביצוע מוערך בחמישה ימי עבודה בביצוע רציף (להלן: "חוות הדעת המשלימה" – המסומנת על ידי כמוצג במ/4). לאחר שהתרתי לתובעת משלוח שאלות הבהרה למומחה, שנענו על ידו (להלן: "תשובות לשאלות הבהרה"), אשר לא היה בהן לשנות מקביעותיו ביחס לעלויות תיקון ליקוי הרטיבות, הוריתי על הגשת סיכומים משלימים.
העבודה המקצועית בתחום המשפט שבוצעה בתיק זה, גרמה לכך כי בסעיף הרטיבות, השליש המומחה מטעם בית המשפט את העלות שקבע בראשונה.
התארכות הדיון, גרמה גם להתארכות סבלה של משפחת התובעת, אשר נאלצה לדור במשך שש שנים בדירה רוויית רטיבות, רטיבות המוכחשת על ידי הנתבעים ועל ידי מומחה בית המשפט ברוב הזמן ולכן גם לא מטופלת. סופו של דבר, ניתן פסק דין ביום 30.1.17, והנתבעת חויבה לשלם לתובעת 50,000 ש"ח עבור תיקון ליקויים [כשהליקוי העיקרי הוא פגמים במערכת האיטום], 35,000 ש"ח עגמת נפש שנגרמה לתובעת במהלך השנים, עגמת נפש שלמומחה בית המשפט חלק לא מבוטל בגרימתה, 17,550 ש"ח שכר טרחת עורך דין, ועוד החזר הוצאות.
כל זאת, לעומת מצב היפותטי בו הייתה מתקבלת חוות דעתו הראשונה (השגוייה בעליל, יש לומר) של מומחה בית המשפט יוסף לזר, מצב בו התובעת הייתה נשארת עם דירה רטובה גם לאחר ניהול המאבק המשפטי המדכא והמאכזב – עד תומו.
מסקנות מפסק הדין: הישענות והסתמכות על מבחן התוצאה בלבד, היא בעייתית ועלולה לגרום להסקת מסקנות שגויות מבחינה מקצועית. הופעת הרטיבות מהווה מבחן-תוצאה ביחס לקיומם של ליקויי איטום. אם מבחן התוצאה מוכיח כי יש ליקוי, וודאי שיש ליקוי וניתן לקבוע זאת, אולם אם מבחן התוצאה לא מגלה קיומו של ליקוי – אי אפשר להסיק כי אין ליקוי.
