חנייה מכנית, מרפסת ניידת

יש, ותמיד יהיו, תחומים שבהם הטכניקה תקדים את החקיקה.

דוגמא עכשווית - החניון המכני אשר מציע ליזמי הבניה ניצול מרבי של החלל המוקדש לחניה, ע"י כך שמכוניות יחנו במבנה פלדה נייד המאפשר חניה של מכוניות זו מעל זו.

תקנות - לא קיימות.

תקנים ישראליים - לא קיימים.

הייצור מקדים את החקיקה, ובפועל ישנם בשימוש חניונים מכניים לרוב - בבתים משותפים ובמבני ציבור, מבלי שיהיו הוראות בטיחות לגביהם, מבלי שמחוקק המשנה נתן דעתו על כך.

במידה מסוימת, מדובר בשטח הפקר ובפעולה פרועה של תכנון ובניה, והתוצאות - חניונים מכניים פגומים, לא נוחים עד כדי כך שיש הנמנעים מלעשות בהם שימוש, ומסוכנים לשימוש.

עיקר הליקויים:

• מידות צרות ונמוכות מהסטנדרט הקיים לגבי חניה קונבנציונאלית, ובעיקר - רוחב צר, וגובה נמוך מהדרישות.
• שימוש ברכיבי מתכת המעלים חלודה, ולא מתאימים לייעודם.
• רצפות, כולל רצפות נעות, עם חללים אופקיים היוצרים סיכונים בטיחותיים.
• היעדר חישוב סטטי לרכיבי הפלדה - והיעדר קריטריונים להכנת חישובים אלו.
• מעקי צד לא בטיחותיים.
• קירות רקע, רצפה ותקרה שלא מתאימים לייעוד מבחינת גימור, ניקוז, ועוד.
• סיכונים בשלבי התנועה של רכיבי החניה.

לא נמנו לעיל כל הליקויים השכיחים במתקני החניה.

דוגמא נוספת להקדמת הטכניקה על החקיקה היא המרפסת הניידת. ראה להלן תיאור סכמטי;

הפתרון נועד לרווחת הדיירים, והעיקרון הוא שבהפעלת מנוע, רכיב A של קיר חוץ, אשר במצב סגור הוא אנכי - עובר למצב אופקי ומהווה את רצפת המרפסת, ורכיב עליון B, מעין חלון במצב סגור, הופך למעקה המרפסת.

את בעיית מעקי הצדדים פותרים בקלות ע"י סורגים גמישים.

מיותר לציין כי לא קיימת (עדיין) חקיקה מבחינת רישוי (אחוזי בניה), ומבחינת מבנה ובטיחות.

המסקנה היא כי בצד קידום הטכניקה ועידוד הפטנטים - יש להמתין בשימוש לחקיקת המשנה, כי בלעדיה יתפתח שטח הפקר רווי סיכונים ובניה פרועה ללא גבולות, כפי שקיים כיום בתחום החניה המכנית.