הימנעות מאכיפת חוקי הבניה בטענה פרוצדוראלית

על פי חוק התכנון והבניה – תשכ"ה – 1965, סעיף 27, מתפקידה של הוועדה המקומית להבטיח קיום הוראות חוק התכנון והבניה והתקנות אשר על פיו.

לפי סעיף 28 בחוק, שכותרתו "כפיית ביצוע על ידי הוועדה המחוזית", הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מוסמכת לכפות על הוועדה המקומית לאכוף את חוקי הבניה ותקנותיהם, כל אימת שהוועדה המקומית לא מבצעת אכיפה.

לשם כך הוועדה המקומית מעסיקה מפקחים ויש בידה סמכויות לבצע את המוטל עליה ע"פ החוק, כמו גם את הכלים המתאימים.

למעשה, משמוגשת תכנית בקשה להיתר בניה לוועדה המקומית, חזקה עליה כי היא תבדוק את התוכנית במקצועיות, ותנטרל אותה מתכנון המנוגד לתוכניות המתאר החלות ומכל פגם או אי התאמה.

האזרח הפשוט, בין אם הוא מבין בתכנון ובין אם לא, סומך על יושרה של ועל מקצועיותה של הוועדה המקומית בעניין זה, והוא סמוך ובטוח שהוועדה המקומית לתכנון ולבניה תבצע כהלכה את תפקידה החשוב, ותבטל כל ניסיון נואל לפגוע בזכויותיו התכנוניות, מבלי שהוא ייאלץ לחשב שטחים, לבדוק תכניות, לעיין במסמכים מקצועיים, להגיש התנגדות או אף להגיש ערר לוועדת ערר מחוזית.

והנה, כאשר האזרח מגיש התנגדות לתוכנית הנראית לו תכנית הפוגעת בזכויותיו, או אף ערר, טוענת (לפעמים) הוועדה המקומית טענות פרוצדוראליות נגדו, כגון, שהוא השתהה, או: שהטענות שלו לא צריכות להיטען בעת הופעתו הפיזית במעמד ההתנגדות (או הערר) כי הוא לא טען אותן מלכתחילה בכתב ההתנגדות/בכתב הערר.

והיו דברים מעולם.

למעשה, וועדה הגונה ומקצועית, צריכה להתייחס לכתב הערר או לכתב ההתנגדות המאיר לעיניה שיבושים תכנוניים - כמוצאת שלל רב, ככל שיש בהם טענות ענייניות, ולזנוח את הפרוצדורה. הטעם לכך ברור – הרי מתפקידה של הוועדה המקומית, מלכתחילה, לאכוף את חוקי הבניה ולמנוע הפרתם, והנה בא האזרח המתנגד, ומצביע – על חשבונו וזמנו הפרטי – על פגם, שמשום מה נסתר מעיני הוועדה המקומית או מעיני וועדת ערר!!!

מגיע לו, במקרה כזה, צל"ש + תודה, ולא ביטול מחמת פרוצדורה.

הרי הוא, האזרח, הקדיש  מזמנו כדי להאיר את עיני הוועדה במקום בו היא מעדה, ומה עניין פרוצדורה לכאן?!

בכתב תשובה מטעם העוררים, לפני וועדת ערר מחוזית מרכז, ערר 470/15/41 אלוש רפאל וחבצלת נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה ויורם סרוסי, נכתב ע"י ב"כ העוררים עו"ד סמדר בן דור, נכתב כדלקמן:

14. גם אם העורר לא העלה כלל טענות מסוימות – מחובתן של רשויות התכנון (ועדה מקומית וועדת הערר) לבחון את הבקשה להיתר באופן עצמאי, משיקולים תכנוניים, לאור הוראות החוק, התקנות והתכניות החלות בשטח, ללא קשר לטענות העורר.

15. יש לזכור, שלכל החלטה יש משמעות פיזית בשטח, ולא יעלה על הדעת שוועדת תכנון ובנייה מקצועית תאשר בנייה מנוגדת לחוק ו/או לתכניות, תגרום נזק תכנוני ותפעל בניגוד לאינטרס הציבורי, על בסיס טענות שאינן רלבנטיות לתכנון עצמו, כגון: "שיהיו".

16. ראה לדוגמא: ערר (צפון) 102/05 סוהיל עבאס נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל  מרכזי שם נפסק:

"יתר על כן, הואיל ואנו מהווים חלק ממוסדות התכנון, אין באפשרותנו להתיר בנייה בלתי חוקית, כאשר זו מובאת לפנינו. אנו בודקים את הבקשה, כאילו אנו הועדה המקומית, ושוקלים את הבקשה על פי הוראות הדין ועל פי מאפייניה התכנוניים.

לכן, גם אם היינו מתעלמים מטענות העורר, וכל עוד יש לנו סמכות לדון באותו ערר, עדיין עלינו לשקול האם הועדה המקומית פעלה כדין, והאם ההיתר ניתן על פי הוראות החוק ותקנותיו".

17. אכן, העורר לא היה מיוצג בגלגול הקודם, ויתכן שלא טען טענותיו באופן ברור. מכל מקום – משהוגש ערר והובהרו הטענות – נדרשת ועדת הערר לדון בטענות אשר מצביעות על חריגה מהוראות החוק ו/או התכניות.

18. ועדת הערר אמורה לדון בבקשה החדשה כפי שהובאה לפניה, על כל חלקיה, והיא אינה מוסמכת לפטור עצמה מדיון ענייני בסוגיות תכנון ובנייה העולות לפניה.

[הערר 102/05 הנזכר - לא פורסם, מופיע בספר "תכנון ורישוי" כרך ב' מאת עו"ד סמדר בן-דור וד"ר אברהם בן-עזרא, בהוצאת "שי" יולי 2006, בעמוד 184].

מצופה כי הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, כמו גם וועדה מחוזית וועדת ערר מחוזית, יאמצו את הגישה הגלומה בערר סוהיל הנזכר לעיל, ולא ייאחזו בטענות של פרוצדורה כדי להשתחרר מהחובות  שהטיל עליהן המחוקק.