תכנון – תוך מבט קדימה
המילה "תכנון" מתחברת לאמרה: "סוף מעשה במחשבה תחילה", שכן, לעולם בא התכנון לפני הביצוע, ומבחינה זו התכנון מקביל למחשבה, והביצוע מקביל למעשה.
כאשר התכנון נעשה בשיטת "כיבוי שריפות", עלול - ולא מחויב המציאות - להיווצר ליקוי, שכן במצב בו דרוש שינוי תכנוני באמצע הדרך של הפרויקט לכיוון הגמר - אין כבר קרקע בתולה, יש אילוצים, והתכנון כולל בדרך כלל ויתורים ופשרות, לרבות חריגות מתקנות, תקנים והוראות מחייבות אחרות.
המתכנן צריך לראות פני עתיד.
בתכנון של קיר תומך, יביט המתכנן אל מפלס רצפת עיקר המבנה מימינו ומשמאלו, מהעבר האחד - הגבוה - של הקיר התומך, ומהעבר השני - הנמוך - של הקיר התומך. ההפרש בין המפלסים הוא אשר ישפיע על מבנה הקיר התומך, ביסוסו וחוזקו.
כך הם פני הדברים, גם כאשר הבתים משני עברי הקיר התומך הם רק בשלב תכנון, ורחוקים פיזית ממיקום הקיר התומך. הבית במפלס הגבוה - צפוי כי ייבנה סביבו משטח אופקי ברום אפס, גם כאשר כיום הקרקע סביבו משופעת. הניצול הכי סביר של שטחי הקרקע הוא כשהקרקע אופקית. דירוגים - יוצרים מכשולים וגורעים מהשימוש ומהנגישות.
תכנון אדריכלי יכול להיות אחר, אך בבוא מהנדס לתת מענה, שומה עליו לתכנן את יסודות הקיר התומך כך שיהיה אפשר להגביהו לגובה נוסף, כי דייר רשאי למכור את ביתו, ואדריכל אינו יוצר מבנה שמצבו סופי וקשיח.
תכנון נכון, הנדסית ואדריכלית, צריך להיות מתחשב ותוספתני. כלל זה נכון בתכנון אדריכלי, הנדסי, ובתכנון עירוני. לא במקרה מתחיל תכנון עירוני בסקר על אודות תחזית שינויים דמוגרפיים; גידול אוכלוסין בעתיד, משפיע על רוחב הכביש היום.
מהנדס בניין שנדרש לתכנן תוספת בניה בקומה א'; בבניין בן 8 קומות, אינו רשאי לתכנן את התוספת כך שחוזק היסודות וחוזק העמודים יספיקו לבנייתה, אלא חלה עליו חובה לתכנן את התוספת באופן שכל הקומות שמעליה - ייבנו.
בעתיד תוך הישענות על היסודות ועל העמודים שבתוכניותיו.
כאשר מוגשת לאישור תוכנית מפורטת, או תוכנית מתאר שגבולה מקומי ומצומצם, לא אחת דורשת הוועדה המקומית להרחיב את גבול התוכנית, כך שהגבול יעטוף גם את הבית של השכן מימין והשכן משמאל, ולעתים גם השכן מאחור והשכן השלישי.
לאמור, התכנון הנובע מיעדים של בעלי בית אחד, עלול להתרחב ולכלול מספר בתים. נושא זה נבדק ע"י הוועדה המקומית, והיא אשר מחליטה מבחינה מקצועית האם ניתן וראוי כי התוכנית תהיה נקודתית, או שתכלול מבנן, או שתתפרש על פני שטח גדול יותר. השיקולים הם שיקולי תכנון רחבים מעבר ליעדיו המצומצמים של היזם.עינינו הרואות כי "תכנון רואה פני עתיד" - צריך להינקט בתכנון הנדסי, בתכנון אדריכלי ובתכנון עירוני. לעניין זה יש השלכה ישירה על שיטת "ראש קטן" הנהוגה אצל חלק מהמהנדסים/אדריכלים/מומחים.
להבהיר: אפשר לבנות את הקיר התומך בגובה נמוך, תוך התעלמות ממפלסי אפס-אפס של הבתים משני עברי הקיר התומך, ולפי כל התקנים החלים על קיר תומך. עדיין יהיה זה קיר תומך לקוי שלא נותן מענה למצבים מציאותיים מסוימים. אפשר לתכנן את התוספת של קומה תחתונה בבניין בן 8 קומות - כשהיא יציבה, ומחושבת על פי כל כללי ההנדסה, תוך התאמה לתקנים ולתקנות, ותוך התעלמות ממה שיקרה בעתיד, כאשר גם השכנים שבדירות הגבוהות יחפצו להגדיל דירותיהם. יהא זה תכנון תקני, אבל לקוי.
אפשר לתכנן עיר עם כביש צר המתאים לאוכלוסיה כיום - אוכלוסיה שתגדל, ואז, בעתיד, הכביש יהפוך לכביש מסוכן.
אפשר לתכנן גשר על פי התקן - ואעפ"כ הגשר יקרוס, כשיהיה נתון לעומסים דינמיים; אם המתכנן נדרש לתכנן גשר שלא מיועד לתנועת כלי רכב, לא די לו להציב בכניסה אל הגשר תמרור, אלא עליו לנקוט בשיטת "ראש גדול", ולמנוע פיזית תנועת כלי רכב לאורך הגשר ע"י שיטות אחרות, מעבר לתמרורי הוראה; על המתכנן לבצע את הגישה אל הגשר להולכי רגל דרך מדרגות, או ליצור "צוואר - בקבוק" בכניסה, כך שהרכב לא יוכל לעבור ולא להסתפק בכך שהרכב לא יורשה לעבור...
