ת"א 1183/95 מלכה יוסף נ' שיכון עובדים
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 1183/95
בפני: כב' השופטת ש' וסרקרוג
התובעים:
1. מלכה יוסף ו- 22 אח'
נגד
הנתבעים: שיכון עובדים בע"מש
בשם התובעים: עו"ד א' גיגי
בשם הנתבעת: עו"ד פאל
פסק דין
1. התביעה שעניינה ליקויי בניה, הוגשה על ידי 23 רוכשי דירות. לעניין שמות התובעים, מצורפת רשימה נספח א' לפסק הדין, מהווה חלק בלתי נפרד ממנו.
הפיצויים הכוללים על פי כתב התביעה, הועמדו על 1,600,000 ש"ח, בגין ליקויי בניה, שלטענת התובעים נתגלו בדירות המגורים שלהם, שברח' טבנקין 17, חיפה.
דירות אלה נרכשו על ידם מאת הנתבעת, ונמסרו לחזקתם במהלך חודשים אוגוסט עד דצמבר 1992.
2. במהלך הדיונים, שקלה הנתבעת אפשרות להגיש הודעת צד ג' כנגד "סולל בונה בע"מ". בסופו של דבר, לאור הסדר מחוץ לכותלי בית המשפט בין הנתבעת לבין "סולל בונה", לא נשלחה הודעת צד ג' (ראה החלטה מיום 06.04.00). המחלוקת נותרה אפוא בין הצדדים המקוריים בדיון, ואולם, במסגרת הסיכומים שהוגשו מטעם הנתבעת, הוגשו אלה בשני נושאים באופן נפרד: האחד, בהתייחס לליקויי ביצוע שבאחריות סולל בונה בע"מ, והשני, בהתייחס לטענות אחרות כמו שטח חסר בדירה וליקויים תכנוניים. יש בדעתי להתייחס לסיכומים אלה, כמוגשים על-ידי בעל דין אחד.
מבחינת פסק-הדין, יש בפניי נתבע אחד והיא הנתבעת.
3. בישיבת בית המשפט ביום 24.06.98, הודיעו הצדדים כי הגיעו לידי הסכמה בדבר מינוי מומחה. סמכות המומחה מפורטת בפרוטוקול בית המשפט של אותה ישיבה, וקיבלה תוקף של החלטה (ראה עמ' 7-8 לפרוטוקול). גם זהותו של המומחה הוסכמה על ידי באי כח הצדדים (ראה החלטה מיום 16.07.98).
לאחר הגשת חוות הדעת, הופנו שאלות הבהרה למומחה וכן נחקר המומחה בבית המשפט. (ראה ישיבה מיום 08.05.00 עמ' 16-27).
בסופו של דבר, בהסתמך על הסדר דיוני שהוגש ביום 27.03.01, לא נחקרו המצהירים האחרים על תצהיריהם. להסדר הדיוני, שסומן פש/1, ניתן תוקף של החלטת בית המשפט, והצדדים הגישו סיכומיהם.
הרקע:
4. אין חולק, כי במהלך המחצית השניה של יוני 1993, נערכה ביקורת של שנת אחריות בדירות התובעים, על ידי נציגי הנתבעת, ובמהלך הביקורת, נרשמו טענות הדיירים לליקויים בדירותיהם. לאחר עריכת הפרוטוקולים הנ"ל, ביצעה הנתבעת תיקונים בדירות התובעים. למרות האמור, הוסיפו התובעים וגילו ליקויים נוספים, חלקם של הליקויים לא תוקן, ועוד טענו התובעים, כי התיקון שבוצע היה שטחי, ולא פתר את הבעיות שהתעוררו.
באופן מאורגן, המציאו התובעים חוות דעת של מומחה מטעמם (המהנדס עזרא בן- עזרא). בעקבות חוות הדעת, פנו בדרישה נוספת אל הנתבעת לבצע את התיקונים הנדרשים לטענתם, ואולם, למרות פניית התובעים, לא בוצעו התיקונים, ובשל כך, הוגשה התביעה. מלכתחילה כפרה הנתבעת בעצם קיומם של הפגמים.
5. כאמור, במהלך הדיון, מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס א' אירני. חוות דעתו התייחסה הן לטענת הליקויים והן לטענה כי שטחי הדירות לא תאמו את חוזה המכר. כמו כן, מתייחסת חוות הדעת לרכוש המשותף בבניין.
מעבר לטענות בדבר מהות הליקויים והיקפם, העלו הצדדים טענות הנוגעות למועד מתן ההודעה בדבר הליקויים, מעמדם של התובעים לתבוע גם בגין הרכוש המשותף, על אף שאינם נציגות הבית, וכן עומדת בעינה המחלוקת לגבי פיצויים בראשי נזק נוספים, והשאלה אם יש לאפשר לנתבעת לתקן הליקויים או לאפשר לתובעים לבצעם באמצעות אחר.
אדון בטענות השונות.
מועד מתן הודעה בדבר הליקויים:
6. התובעים מדגישים כי הודעות בדבר ליקויים בדירות וברכוש המשותף נמסרו לנתבעת במכתבים מיום 07.02.94 וכן 07.08.94. טענת הנתבעת כעולה מכתב ההגנה, שהתובעים אינם זכאים לתיקון הליקויים, לא בשל אי קיומם, אלא מן הטעם שאלה לא נזכרו בפרוטוקול קבלת הדירה, או בפרוטוקול תיקוני שנת אחריות, וממילא הועלו לאחר חלוף תקופת אחריות.
הנתבעת חוזרת ומעלה את הטענה של העדר הודעה על אי התאמה. לעניין זה היא מפנה לחוק המכר תשכ"ח-1968 (להלן: חוק המכר), סעיף 12, שקונה אינו זכאי להסתמך על אי התאמת ממכר, כאמור בסעיף 11 של החוק, אם ידע עליה בעת גמירת החוזה.
על-פי התשובות לשאלון שנתנו התובעים, חלקם לפחות קנו את הדירות מוכנות ולא "על הנייר". הטענה מתייחסת לתובעים האדונים מלכה (מס' 1), עמרני (5) שבשביץ (7), בר (12), יעקובי (13 - "בשלבי סיום מתקדמים"), שחר (14), פרל (15), קורן (19), נדלר (22 - "בשלבי גמר") ומחטוף (23).
גם לגבי התובעים האחרים טוענת הנתבעת כי הם ידעו על אי ההתאמה, כביכול, הנטענת על ידם, ולכן מכוחו של סעיף 11 לחוק המכר, אינם זכאים להסתמך עליה ככל שהיא מתקיימת בניגוד לטענת הנתבעת.
עוד טוענת הנתבעת כי הדירות נמסרו לתובעים במהלך 8-12/92. בנסיבות אלה, ולאור העובדה שהודעת אי התאמה נתקבלה רק ב-7/8/94 ואילו התובעים מס' 6 מסרו הודעה על אי התאמה רק באמצעות הגשת התביעה עצמה ביום 30.8.95, הרי שלאור האמור בסעיף 14א'(א)(1) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן: חוק המכר-דירות), אחרו התובעים במועד הגשת ההודעה על אי ההתאמה, ואין לאפשר להם להעלות את הטענה לאחר חלוף המועד הנ"ל.
7. לעמדת התובעים, יש לדחות את טענת הנתבעת, אשר היא למעשה טענה פורמלית, ואולם גם לגופו של עניין, אין לעמדתם לקבל את הטענה. לעניין זה, הם מפנים לסעיף 4 לחוק המכר - דירות, לפיו, תקופת הבדק משתנה לפי ליקויים שונים, ותקופת אחריות של שלוש שנים, מתחילה מתום תקופת הבדק.
מאחר שבמקרה זה הודע לנתבעת על הליקויים שהיו, וההודעה ניתנה עדיין בתקופת הבדק, הרי, שההודעה ניתנה במועד. מה עוד, שעל פי מהותם והיקפם של הליקויים, מקורם בליקויי תכנון בעבודה או בחומרים, וגם לגבי המרצפות, הפגימות הן תוצאה של ייצור או ביצוע ליקויים ולא של אחזקה על ידי הדיירים.
8. לעניין מועד מתן ההודעה על הליקויים, יש להפנות גם לע"א 2299/99 (שפייר ו- 28 אח' נ' דיור לעולה בע"מ ואח', פ"ד נה(4) 213, להלן: פס"ד שפייר), שם עמד בית המשפט על החשיבות שיש במתן הודעה מוקדמת למוכר על ליקויי הבנייה שנתגלו בדירות, או אי התאמה בנמכר. הודעה כזו מאפשרת לקבלן לבצע תיקונים, ושומרת על זכותו להתגונן מפני היווצרות ליקויים שאינם קשורים בבניה, ולכן, בהתחשב בנימוקים אלה, יש הצדקה מסוימת בתנייה בחוזה המכר, על החובה למסור הודעה מוקדמת על הליקוי או אי התאמה.
ואולם, מתן פירוש דווקני, לפיו, מתן ההודעה המוקדמת הוא תנאי הכרחי ומספיק, לצורך זכותו של הקונה לחזור אל המוכר, בקשר לאותם ליקויים, למקרה שבו לא נמסרה הודעה כאמור, הוא בלתי ראוי (ראה פס"ד שפייר, שם 225 ו-ז).
הקבלן יודע, או אמור לדעת על הליקויים. קונה מן הישוב לא בהכרח יידע על קיומה של אי ההתאמה, כי אינו מומחה בחומרי העבודה, טיב החומרים או איכות העבודה, לכן, לא יידע תמיד על הליקוי במועד המוקדם.
בנסיבות אלה, באיזון הנכון בין הקבלן או הקונה, יש לתת עדיפות מסוימת לאחרון, ולחייב את הקבלן לשאת באחריות הנזקים גם אם ההודעה על קיומם לא הוגשה במסגרת הזמן הנקוב בהסכם (ראה פס"ד שפייר, שם 226 ו-ז).
9. לעניין האבחנה בין תקופת הבדק לתקופת האחריות, יש לחזור ולהפנות לפס"ד מליבו (ת"א 934/85 (חי') ורדי ואח' נ' מליבו ישראל ואח', פס"ד שניתן על ידי כב' השופטת שטרסברג כהן מיום 19.11.92, לא פורסם, להלן" פס"ד מליבו). על פס"ד זה הוגש ערעור בנושאים אחרים, גם אלה נדחו, בע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חימר בע"מ, נ(1) 826, להלן: פס"ד צמיתות) שהוזכר על ידי בת"א 10374/96 (שטרית אברהם ועוד 18 אח' נ' אחים שרבט חב' לבנין בע"מ (לא פורסם), ראה שם סעיף 7 של פסה"ד, להלן: פס"ד שטרית אברהם).
כפי שהובהר שם, אין בסעיף כאמור בחוזה מכר, כדי לשנות מן האמור בחוק המכר, ויש לראות בו הוראה קוגניטיבית, באופן שגם אם נמסר מסמך לקבלן שהדירה נתקבלה לשביעות רצונו, וכי כל הליקויים תוקנו לשביעות רצונו, אין לראות בכך משום ויתור לקבלן לגבי ליקויים שהתגלו בתקופת האחריות, הבאה לאחר תקופת הבדק.
לפיכך, עומדת בעינה זכות התובעים לתבוע הליקויים, וחובתה של הנתבעת לתקנם או לשאת בשיעור עלותם. מאחר שבתיק הוגשה חוו"ד של מומחה, נתייחס תחילה אל חוות דעת זו.
מעמדה של חוות דעת המומחה המוסכם:
10. כאמור, נתנו הצדדים הסכמתם למינוי המומחה וגם לזהותו. בנסיבות אלה טוענת הנתבעת כי יש לראות את חוות הדעת כמחייבת, ובהעדר נימוקים כבדי משקל - ואלה אינם בנמצא בנסיבות העניין - אין לחרוג מחוות הדעת. התובעים גם הם בעקרון מקבלים את חווה"ד של המומחה.
הפועל היוצא הוא, ששני הצדדים מסכימים לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, ואולם, כל אחד מהם מעלה מספר הסתייגויות מחווה"ד.
כפי שציינו בעלי הדין, הכלל הוא שיש לקבל את חווה"ד של המומחה בתחום בו מונה, במיוחד בהעדר נימוקים כבדי משקל, המחייבים סטייה מחוו"ד זו.
ככלל, חווה"ד מביאה בפני ביהמ"ש נתונים מקצועיים ומקיפים, בתחום מומחיותו של המומחה, וככאלה סביר הוא שביהמ"ש יאמצם כבסיס להכרעות הנדרשות על ידו (ראה ע"א 558/96, 1240 חב' שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ו- 32 אח', פ"ד נב(4) 563, 569-570).
בפסק-הדין אתייחס לאותם נושאים, שלגביהם הייתה הסתייגות של מי מן הצדדים מקביעות המומחה, להעדר קביעות או לנושאים שלא הוכרעו על-ידו ונותרו להכרעת ביהמ"ש.
חווה"ד של המומחה:
11. חווה"ד הוכנה, כאמור, עבור 23 יחידות דיור. המומחה חילק את חוות דעתו למבוא כללי לכל הדירות, בתוספת חוו"ד ספציפית משלימה לכל דירה בנפרד, ובתוספת חוו"ד לרכוש משותף, כלומר 24 נספחים. מספר נושאים פורטו בחווה"ד, אך נותרו להכרעה על-ידי ביהמ"ש.
להבהרת המצב העובדתי, הבניין הוא מבנה רב קומות עם שני חדרי מדרגות ושלוש מעליות, קומת הכניסה כוללת לובי כניסה, שני מחסנים דירתיים ושני מקלטים, כמו כן פורטו יחידות הדיור לפי קומות.
סך הכל 76 יחידות דיור בבניין.
נעבור לבחון את אותם ליקויים לגביהם הייתה הסתייגות על-ידי אחד מבעלי הדין.
אוורור המטבח (סעיף 1 עמ' 5 לחווה"ד):
12. המומחה קבע, כי על-פי תקנה 2.20 לתקנון התכנון והבנייה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: התקנות), מטבח צריך היה להיות מתוכנן עם חלון שפונה לחוץ. בפועל תוכנן ובוצע המטבח כיחידה נפרדת עם דלת וחלון רצפה הפונים למרפסת שרות מקורה וסגורה עם תריסים, לכן, חויבה התקנת אוורור בסך של 1,100 ש"ח.
יחד עם זאת הוסיף המומחה וציין כי באותן דירות בהן בוצעו שינויים פנימיים במטבח תהא התייחסות נפרדת. באותה התייחסות, ציין המומחה, שאם מדובר במטבח וסלון כיחידה אחת, אזי אין צורך במאוורר, בהעדר קיר מפריד.
12.1. לטענת התובעים האוורור שנעשה במטבח הוא לקוי, ואינו עונה על הדרישה ל"אוויר חוץ", שבתקנות. התובעים מבקשים לאמץ את חוות דעת המומחה, למעט, כאמור, הסייג הנ"ל. גם לגבי אותם דיירים שבטלו את הקיר המפריד, זכאים אותם בעלי דירות כי יותקן בדירתם מאוורר מכני. משמוסכם ומשנקבע על ידי המומחה, כי האוורור במטבח, כפי שתוכנן על ידי הנתבעת בכל הדירות הוא לקוי, העובדה שהדיירים החליטו, מסיבות שלהם, לבטל את הקיר המפריד בין המטבח לסלון, ובכך יצרו רצף בין שתי היחידות הנ"ל, אין בכך כדי לפגוע בזכותם הראשונית לקבל דירה נטולת פגמים וליקויים, לרבות אוורור נאות במטבח.
לעמדתם המילים "אוויר חוץ" הן ברורות. כוונת המחוקק הייתה שהאוויר יכנס ישירות, ולא דרך המרפסת (ראה תקנה 2.40 לתקנות) ולכן, גם כאשר חלון פונה למרפסת עם תריס, והוא אינו בגדר של "אוויר חוץ".
12.2. הנתבעת טוענת, שיש לבטל את ההוראה בדבר הצורך בתיקון בכלל, מאחר שכאשר מדובר בחלון הפונה למרפסת פתוחה - אפילו היא סגורה על ידי תריס - הרי שבמצב זה יש לקבוע, כי יש פניה לאוויר החוץ כנדרש בתקנות.
12.3. במחלוקת זו שנפלה בין הצדדים, יש בדעתי לקבל את עמדת התובעים.
הבנייה חייבה חלון פתוח במטבח לאוויר החוץ. חלון הפונה למרפסת סגורה, ואפילו הסגירה אינה הרמטית, אינה ממלאת אחר הדרישה האמורה.
מעבר לאמור, העובדה שהוסרה מחיצה בין הסלון לבין המטבח, אינה משנה את העדר קיומו של חלון, ובמקרה כזה זכאים גם הדיירים האחרים לתיקון הליקוי באופן דומה, או למתן פיצוי זהה, הכל כפי שיקבע לעניין זה לגבי כלל הדיירים.
אשר על כן אני קובעת, כי התיקון בגין העדר אוורור מטבח או הפיצוי התואם, יחול לגבי כלל הדירות.
צינור ביוב חשוף (סעיף 2.5 בעמ' 6 לחווה"ד):
13. המומחה קבע, כי צינור הביוב העובר בפינת חדר האמבטיה, אנכית לגובה הקומה, בוצע על ידי הקבלן בצורה חשופה. בחלק מהדירות בוצע כיסוי על ידי הדיירים, יש לתת חיפוי כולל רשת אכספנדד לגובה הקומה וחיפוי אריחים. העבודה האמורה הוערכה בסך של 480 ש"ח.
13.1. הנתבעת טוענת, כי אין לחייבה בהוצאה זו, בין היתר מאחר שהמומחה הודה בעדותו, שאין תקן המחייב לעשות כן. התחייבות כזו איננה מופיעה במפרט, כך שלא קמה גם חבות חוזית, ומכל מקום תוספת זו אינה אלא כדי לתת "צורה נאה למקום".
מכל הטעמים המפורטים לעיל אין מקום לחייבם לשאת בו.
13.2. גם בנושא זה יש בדעתי לאמץ את חווה"ד של המומחה. כאשר מדובר ברמת בנייה סבירה, כפי שיש להניח שהנתבעת מתחייבת בה, רשאי רוכש פוטנציאלי להניח שזו תכלול גם כיסוי סביר של צינור ביוב חשוף, וכי זה לא יישאר כך, בתוך דירה חדשה.
סטנדרט בנייה סביר מחייב תוספת זו, ומי שמבקש שלא לעמוד בו, עליו לציין זאת במפורש במפרט או בחוזה.
לפיכך, יש לחייב את הנתבעת בחיפוי צינור הביוב החשוף, כפי שקבע המומחה בחוות דעתו.
הפעלת האוורור המכני בשירותים (סעיף 2.8 בעמ' 7 לחווה"ד):
14. המומחה קבע, כי האוורור המכני בחדר השירותים (אקזוסטר), מופעל חשמלית בו זמנית עם מפסק התאורה שבחדר השירותים, בחלק מן הדירות. בנסיבות אלה הורה המומחה על ביצוע הפרדה והחלפת מפסק.
14.1. הנתבעת טענה, כי גם בנושא זה אין תקן המחייבה לבצע הפרדה כאמור. יתר על כן, ההפרדה בין השניים אינו נזכר במפרט, והתקנת מפסק אחד בו יש חיבור בין הדלקת החשמל למאוורר, נעשתה כדי לעזור לדיירים לחסוך בחשמל, כך שהוונטה תפעל ותכבה יחד עם השימוש בחשמל.
לפיכך, יש להפחית לעמדתה, את הליקוי הנ"ל מכלל התיקונים שעליה לבצע.
14.2. לגבי נושא זה, נראה כי יש לקבל את עמדת הנתבעת. הסבירות היא, שאין מניעה שיותקן מפסק תאורה המחובר לאוורור, במיוחד בהעדר תקן מפורש אחר, ובהעדר התחייבות מפורשת אחרת במפרט. רוכש המבקש לשמור על נוחיותו בנושא זה, סביר כי יברר את הנושא בעת רכישת הדירה, כפי שעשו בפועל התובעים מס' 1. משלא עשה כן, רשאית הייתה הנתבעת, על-פי שיקול דעתה שלא לבצע הפרדה, במיוחד באותם שירותים בהם נדרש אוורור מכני.
לפיכך, תביעת התובעת להתקנת מפסק תאורה נפרד לצורך האוורור המכני בשירותים, על אף קביעת המומחה, נדחית.
הריצוף (סעיף 6 עמ' 8 לחווה"ד):
15. המומחה קבע את האחריות בנושא, תוך התייחסות לכל דירה בנפרד.
15.1. הנתבעת טענה, כי שקיעות בריצוף של עד 1 מ"מ אינם ליקוי על-פי הדין הנוהג, ולכן התובעים אינם זכאים לתיקון או לפיצוי בגין כך, ויש להפחית מסכום הפיצוי הכולל בגין הליקויים סכומים שנפסקו לטובת התובעים בסך של 9,080 ש"ח בצירוף מע"מ.
כמו כן העלתה הנתבעת טענה, כי שימוש בחומרי ניקוי חזקים ובכמויות מים רבות, יכולים לגרום להופעת הכתמים בריצוף, כך שלא הוכח הקשר הסיבתי בין ביצוע העבודה על ידי הנתבעת לבין הנזק הקיים בו.
15.2. התובעים בקשו לדחות כל טענה של הנתבעים הנוגעת לתחזוקה לקויה של מי מן הדיירים, כגורם לפגמים שנתגלו במרצפות.
15.3. גם בנושא זה יש בדעתי לקבל את חוו"ד המומחה וכן את עמדת התובעים.
בהעדר ראיות מפורשות, יש לקבוע כי התחזוקה של הריצוף על ידי התובעים הייתה סבירה. התקנת ריצוף צריכה להיעשות באופן שסוג המרצפות ואופן התקנתם, יאפשר שימוש והחזקה סבירים בהם, ולכן כאשר מופיעים כתמי ריצוף ובהעדר ראיה מפורשת אחרת, האחריות היא של הנתבעת.
לעניין פער בין המרצפות של 1 מ"מ, יש להדגיש שגם כאשר ישנה עמידה בתקן, אין בכך בלבד, כדי לשחרר את הקבלן מחובתו לבצע את העבודה באופן סביר התואם את התחייבותו לספק רמת בנייה גבוהה.
בנסיבות אלה יש לקבל את קביעת המומחה בנושא ליקויי הרצוף לגבי כל אחת מן הדירות, לרבות הצורך לתיקון, לגבי כל אחת מן הדירות, הכל כמפורט בחווה"ד.
נושאים שנותרו להכרעה
16. כאמור, היו מספר נושאים הקשורים לקיומם של ליקויים ולחובת הנתבעת לתקנם, שהמומחה דן בהם, מבלי שהכריע בחובת הנתבעת לתקנם:
16.1. מתג הפעלה בחדר השירותים - בדירת התובעים מס' 1:
המומחה קבע, כאמור, שיש להפריד בין מתג ההפעלה של הוונטה לבין האור בחדר השירותים, באופן שניתן להפעיל כל אחד מהם בנפרד. בנסיבות אלה, למרות שהתובעים מס' 1 בצעו את ההפרדה על חשבונם, טען בא כוחם, כי יש לפצותם, בגין הליקוי האמור.
כפי שהובהר בסעיף 14.2 לפסה"ד, העדר ההפרדה האמורה אינו בגדר ליקוי.
הנתבעת כקבלן בניין לא חוייבה לשאת בפיצוי בגין ליקוי זה. ממילא מתייתר הצורך לדון בנושא לגבי התובעים הנ"ל.
לפיכך אין לפצות את התובעים מס' 1, בגין מתג הפרדה בשירותים.
16.2. אריח קרמיקה שבור - בדירת התובעים מס' 1:
מדובר באריח, שלטענת התובעים היה שבור, צוין ככזה בחוות הדעת של המומחה מטעמם. מכיוון שהליקוי תוקן על ידי הדייר עצמו, הרי שהמומחה מטעם ביהמ"ש לא יכול לעמוד על הליקוי ועל הצורך לתקנו. עובדות אלה מבקשים התובעים כי ייקבעו כממצא על ידי ביהמ"ש, וכי הנתבעת תחויב לשלם את עלות התיקון בסך 80 ש"ח.
בנושא זה יש לקבל את עמדת התובעים, ויש לאשר את עלות התיקון, בהעדר ראיה סותרת, במיוחד לאור העובדה שהנושא הוזכר בחוו"ד מטעם המומחה של התובעים.
לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובעים מס' 1 בסכום של 80 ש"ח, בגין אריח שבור.
16.3. כיור - בדירת התובעים מס' 1:
לטענת התובעים, יש פגיעה בכיור בחדר הרחצה בחלק התחתון. המומחה קבע את עלותו, אך לא חייב את הנתבעת לשאת בו, מאחר שלא יכול היה להגיע לכלל הכרעה אם הפגם הוא תוצר של חלוף הזמן. התובעים מדגישים כי פגם זה אוזכר כבר בפרוטוקול תיקוני שנת האחריות של התובעים הרלוונטיים, ולפיכך, יש להכיר בו, כפגם שהנתבעת חייבת לשאת בתיקונו.
גם בנושא זה יש לקבל את עמדת התובעים במיוחד לאור העובדה שהליקוי האמור מופיע בטופס פרוטוקול תיקוני שנת אחריות.
לפיכך, על הנתבעת לפצות את התובעים מס' 1 בסכום של 500 ש"ח בגין הפגם בכיור.
16.4. מחיצת הזכוכית בדירת התובעים מס' 3 ו-22:
בדירות אלה קבע המומחה, כי בניגוד לשאר הדירות, ושלא על פי האמור במפרט, בוצעה מחיצת זכוכית קבועה, במקום מחיצה מבלוקים של בטון חלול, וזאת מעל לחלון ולדלת המטבח.
נושא זה נותר להכרעה על ידי בית המשפט.
התובעים טוענים, כי בנייה של אלמנט זה, בניגוד לאמור במפרט - הן בבחינת סוג החומר (זכוכית במקום בלוקים), הן מבחינת חוזק המחיצה, והן מבחינת התחזוקה - היא בחירה המצביעה על פגיעה בתובעים, ויש לפצותם בשווי המתחייב להחלפת מחיצה זו.
אין בדעתי לקבל את עמדת התובעים בנושא זה.
לדעת המומחה, הבנייה האמורה היא יתרון בכך שמתאפשרת חדירת תאורה טבעית.
מכל מקום, אם התובעים ראו בכך פגם ובקשו לבנות את ההפרדה מבטון כפי שהיא במפרט, היו צריכים לעמוד על דרישה זו בסמוך למועד הבנייה האמורה, או להציג ראיות אחרות, שיש בהן כדי להוכיח על התנגדותם לבניית המחיצה האמורה.
זאת ועוד, כדי שניתן יהיה להורות על החלפת המחיצה, צריך היה להצביע על כך שעלות הקמת מחיצה מזכוכית הייתה זולה יותר, באופן המצדיק החזרת ההפרש.
מחוו"ד המומחה עולה לכאורה, שדווקא מחיצה מזכוכית היא יתרון על המחיצות האחרות ובנסיבות אלה אין להורות על פירוק ובניית מחיצה אחרת.
לפיכך, תביעת התובעים 3 ו- 22 לפצותם, בגין החלפת מחיצת הזכוכית במבנה מבטון, נדחית.
נזקים נלווים
17. המומחה קבע כי עקב הצורך בבצוע תיקונים בפועל, ייגרמו לתובעים נזקים נלווים, והוא גם העמיד את שיעורם. התובעים טוענים לסכום המבוסס על מכפלה של 800 ש"ח ליום, שהיה בבית מלון, לרבות אובדן ימי עבודה וביטול זמן. ואילו הנתבעת מדגישה כי תביעה זו חורגת אף מגדר הסעדים שנתבעו בכתב התביעה.
17.1. פינוי הדירה:
על פי חוות הדעת של המומחה, התיקונים יחייבו, לגבי חלק מן הדיירים של אותן דירות, לפנות את הדירה. המומחה גם קבע את משך תקופת הפינוי. כמו כן קבע המומחה דמי שכירות ראויים בהשוואה לכל אחת מן הדירות. על אף שמדובר במספר ימים מועט, יחסית, טוענים התובעים כי הדיור החלופי היחיד המתאים הוא, שהייה בבית מלון, ולכן, העלות המינימלית ליום היא 800 ש"ח. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת לשאת בהוצאה זו.
אין בדעתי לאשר סכומים אלה, במיוחד כאשר המומחה קבע סכום מקסימלי של עלות לדמי שכירות חודשית בגין כל אחת מן הדירות בהתאמה. המכפלה המתאימה צריכה להיות על בסיס הנ"ל ובאופן שהסכומים יהיו כמפורט להלן:
לגבי דמי שכירות ראויים לדירה של 5 חדרים - מקביל לס"ק (א) 30 דולר ליום.
לגבי דמי שכירות ראויים לדירה של 4 חדרים - מקביל לס"ק (ב) 28 דולר ליום.
לגבי דמי שכירות ראויים לדירה של 3.5 חדרים - מקביל לס"ק (ג) 25 דולר ליום.
לגבי דמי שכירות ראויים לדירה של 6 חדרים - מקביל לס"ק (ד) 40 דולר ליום.
בדרך של חלוקת הסכום המקסימלי שנקבע בחווה"ד ל- 25 ימים בחודש.
גם סכום זה ישולם אם בחר הרוכש לבצע את התיקון בפועל, בערך שקלי, נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
17.2. אובדן ימי עבודה וביטול זמן:
התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת לשאת בפיצוי התובעים בגובה הפסד שכר או בטלות זמן לאותם ימים שבהם יתבצעו התיקונים, או לפחות באותם ימים בהם יהא צורך לטפל בדיור חלופי, להתקשר עם קבלנים ולעקוב אחר עבודתם.
התובעים מעריכים תקופה זו בכ-14 ימים לפחות.
לעניין זה, אין לקבוע פיצוי נפרד, ולכל היותר יכול הנושא להילקח בחשבון במסגרת תביעה לעגמת נפש, בין היתר, מאחר שגובה הפיצוי שמצוין בכתב התביעה (2,000 ש"ח) שונה מגובה הפיצוי כנתבע בסיכומים, מבלי שהוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה, וכן מן הטעם שלא הובאו ראיות ספציפיות לצורך כך.
בכל מקרה לא יכולה להיות זהות בין מספר ימי אובדן עבודה וביטול זמן לאורך תקופת התיקונים.
17.3. עגמת נפש:
17.3.1 התובעים מדגישים כי קיומם של הליקויים כוללים גם ליקויים בריצוף, סדקים בטיח ובקירות, שהם גם ליקויים חזותיים, הבולטים במיוחד בדירה חדשה. עקב ליקויים כאלה נגרמה להם עגמת נפש, שהם מעריכים אותה ב-6,000 ש"ח לכל אחת מן המשפחות.
17.3.2 הנתבעת טוענת כי התובעים ויתרו בהסכמים על זכותם לקבל פיצוי בגין עגמת נפש. לעניין זה מפנה בא כוחה לסעיף 1(ח)(1) להסכמים, שם נקבע, לטענתה, שלמעט התחייבות החברה לתיקונים, לא תחול עליה כל חובת שיפוי, לרבות נזק בעד אי נוחות, גם אם מסיבה כלשהי לא בוצעו התיקונים על ידי החברה.
לחלופין, אם בכל זאת יקבע שהתובעים זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש, הרי שצריך שיהיה יחס סביר בין גובה הפיצוי לבין גובה שיעור הליקויים בו חוייבה הנתבעת לשאת.
17.3.3 טענת הנתבעת כי לא עומדת לתובעים הזכות לתבוע בגין עגמת נפש, בגין ויתור על זכות כזו, צריכה להידחות, הן מפני שיש לפרש את הסעיף בהסכם על דרך הצמצום, והן מפני שהסעיף מדבר על "אי נוחות" ועגמת נפש היא הרבה מעבר לאי נוחות. ספק גם בעיני, אם סעיף כזה יכול להופיע בחוזה מכר מבלי שהודגש והובטל בפני הרוכש, והובאה ראיה מפורשת, שהנושא הובא לידיעתו והוא הסכים לו מפורשות.
לפיכך טענת הנתבעת, כי התובעים מנועים מלהעלות את הטענה, נדחית.
לעניין שיעור עגמת הנפש, אכן זו צריכה להיות פועל יוצא, להיקף הנזקים שנקבעו.
הפיצוי בגין עגמת נפש, יועמד על סך של 20% מסכום עלות תיקון הליקויים (ללא ההוצאות הנילוות), נכון למועד הגשת חווה"ד (15.7.99).
"גריעה" משטח הדירות:
18. המומחה קבע כי השטח נמדד, באופן הכולל את השטח המקורי של הדירה, כולל השטח מתחת לקירותיה הפנימיים וקירותיה החיצוניים, ומחצית השטח מתחת לקירות המשותפים, ובנוסף, החלק היחסי בשטח חדר המדרגות והמעליות הנמצאים בשטח הקומה.
שטחים אלה נמדדו כשטח נומינלי כפי שפורטו בת"י (תקן ישראלי) 975, שהיה בתוקף בעת מתן ההיתר להקמת הבניין הנ"ל.
18.1. לטענת התובעים גודל השטח המופיע בהסכם צריך שייוחס לשטחים בתוך הדירה עצמה, כפי שנאמר להם עובר למועד רכישת הדירה. מעולם לא נאמר להם שהשטח האמור כולל גם שטחים שאינם בתוך הדירה עצמה, ולמעשה, נודע להם לראשונה על השטח החסר, רק לאחר הבדיקה שנערכה על ידי המהנדס מטעמם. הצדדים טוענים עוד כי אין, למעשה, בפני ביהמ"ש גרסה סותרת אחרת.
בא כח התובעים מפנה לפס"ד צמיתות. על פי ההלכה האמורה, העובדה שליד שטח הדירה הוספה המילה "ברוטו", אינה מלמדת כי השטח הנקוב בחוזה המכר מתייחס לשטחים שמחוץ לדירה, אלא לכל היותר לשטחים שאינם שמישים, כגון: הרצפה מתחת לקירות הפנים של הדירה וכדומה. לכן, בשום מקרה לא רשאית הייתה הנתבעת לציין את שטח הדירה, ככולל את השטח היחסי ברכוש המשותף.
התובעים מבקשים עוד להדגיש כי ניסוח החוזה היה על ידי הנתבעת.
תוך הפניה לפסקי דין נוספים, מדגישים התובעים, כי נתון שטח הדירה הוא נתון משמעותי ומהותי, כפונקציה של שווי הדירה ומחירה.
בנסיבות אלה, עותרים הם לחייב את הנתבעת לשאת בפיצוי עקב האמור.
18.2. הנתבעת מדגישה כי טענת התובעים לשטח חסר, מתייחס ל-15-10% משטח הדירה, ומבקשת לציין כי על פניה, לא ניתן לקבל את הטענה שקונה ירכוש דירה ויטעה בקנייתה, על אף הפער האמור הנ"ל.
על פי חוות דעת המומחה, מר אירני, נקבעו ממצאים שאין חסר בשטח הדירות, למעט שתי דירות, שלגביהם הפער הוא כזה שאינו עובר את סטיית התקן של 2%, ולכן, אין להצביע על חסר בדירה. לכן, מהטעם האמור בלבד, ובהסתמך על טענת המומחה, מבקשת הנתבעת לדחות את הטענה.
מעבר לאמור, מסתמכת הנתבעת על תוכנית הדירות, המצורפות כחלק בלתי נפרד מכל חוזה. תוכנית זו מפרטת את מידותיה של הדירה, ועל פיה ביצע הקבלן את הבניין ואת הדירה. בהסכם הדיוני שבין הצדדים (ראה סעיף 1(א) של פש/1), ולאור ההתאמה כאמור בין החוזה לבין הדירה שנבנתה בפועל, לא הייתה גריעה משטח הדירה, ודינה של הטענה להידחות.
יתר על כן, על פי סעיף 1(ב) של ההסכם הדיוני, בכל חוזה עליו חתם הרוכש, ישנן שלוש הפניות מפורשות לתוכנית הדירה, שם מפורטות מידות הדירה, ובחוזה נאמר מפורשות כי: "שטח הדירה לפי תוכנית מצורפת".
המסקנה המתבקשת מן האמור לעמדתה, היא שלכל אחד מרוכשי הדירות, הייתה ידיעה לגבי שטח הדירה שרכש, וכל טענה אחרת לגבי גריעה משטח זה, אין לה על מה שתסמוך.
הנתבעת מבחינה בין המקרה דנן לבין פס"ד צמיתות, ומבקשת להפנות לפס"ד אחר שהוא יותר מתאים לענייננו, לעמדתה, והוא פס"ד דרוקר (ע"א 1785/90 דרוקר זכריה חב' קבלנית לעבודות אזרחיות בנין ופיתוח בע"מ נ' פרטוש ציון ואח', פ"ד מז(2) 621).
18.3. כפי שהבעתי את דעתי בפס"ד שטרית אברהם, ההלכה בפס"ד צמיתות היא, שאם המסמך היחיד שבו נמסר מידע לרוכש על שטחי הדירות הוא הפרוספקט, ואפילו מהווה המסמך בסיס למו"מ בין הצדדים, הרי שכל עוד לא שונו התנאים שהוצעו באותה הצעה, שהייתה הזמנה למו"מ, יראו במסמך חלק מתנאי החוזה (שם, 834 ב-ג). לעניין זה, רצוי גם להפנות לפס"ד אשר אדוניהו (ע"א 6271/95 אדוניהו אשר ואח' נ' פרוייקט גן העיר בע"מ, דינים עליון, כרך נג 706, להלן: פס"ד אדוניהו), וכן לפסה"ד שניתן על ידי והוזכר לעיל, שטרית אברהם סעיפים 25-27).
משמע, שאם לא צוין בחוזה הרכישה שטח שונה מן השטח שצוין בפרוספקט, רק אז קמה לרוכש הזכות לתבוע בגין מרכיב זה. ואולם, במקום שבו הייתה התייחסות נוספת לנושא, בחוזה עצמו, כמפורט בפס"ד אדוניהו, אזי אין עוד מקום להסתמך על הפרוספקט.
לשאלה אם קבלן המציין את שטח הדירה הכולל, כמתייחס גם לחלקים מן הרכוש המשותף, נטייתי היא להשיב בשלילה, על דרך ההשוואה לאמור בפס"ד צמיתות, בקשר לאבחנה שנעשתה שם, בין שימוש במונח "ברוטו" ל"נטו", מבלי לפרש ומבלי לפרט מהו תחולתו של מונח כזה. ולכן, במקום שבו קבלן מציין שטח דירה - הסבירות נותנת שאותו שטח יכלול את שטח הדירה בלבד ולא חלקים מן השטח המשותף, שאין לו משמעות מעשית אצל הרוכש הפוטנציאלי, במיוחד בעת רכישת הדירה, ובעת רצונו להרחיב את שטח המגורים העומד לרשותו.
על דרך ההשוואה לאמור בפס"ד צמיתות, יש אפוא לומר, שמי שמבקש למשוך קונים פוטנציאלים, עליו להשתמש במושגים ברורים וחד משמעיים, אשר יש בהם כדי להצביע על הגינות וגילוי אמיתי של הנתונים הצריכים לעניין.
ואולם כל זאת מותנה בכך, שלמסמכים האחרים שהיוו חלק מן החוזה או מן המסמכים שהיו בסיס להתקשרות החוזית לא צוינו במפורש המידות של כל יחידת דיור.
בענייננו, צודקים איפה התובעים כי גודל השטח המופיע בהסכם צריך שייוחס לשטחים בתוך הדירה עצמה ואינו יכול לכלול חלקים מן הרכוש המשותף, גם אם אלה הם חלק יחסי מן הרכוש המשותף באותה קומה.
יחד עם זאת, אין להתעלם מטענת הנתבעת כי לכל אחת מן הדירות צורפה תוכנית דירה המפרטת את מידותיה של הדירה, ואשר היוותה בסיס לבנייתה. אין גם להתעלם מן הטענה שלפחות חלק מן הדיירים רכשו את הדירות כשהן מוכנות, והכוונה היא לתובעים 1, 5, 7, 12, 14, 15, 19 ו- 23, ואילו התובעים 13 ו- 22 רכשו את הדירות בשלבי סיום מתקדמים.
המסקנה העולה מן האמור היא, שהרישום הכללי של שטח הדירה, אינו יכול לעמוד בפני עצמו, והוא צריך להיבחן לאור המסמכים הנוספים שהיו חלק מן החוזה. לכן, לגבי אותם רוכשים אשר נדרשו לחתום גם על התשריט ועל התכניות, עליהם מופיעים גם המידות של כל חדר בדירת המגורים, אלה ידעו או אמורים היו לדעת מה שטח הדירה שנמכר להם.
לכן, למרות שראוי היה ששטח הדירה יהיה תואם לשטח הדירה עצמה, ולא יכלול את החלקים מן הרכוש המשותף, או אם יכלול, ייעשה תוך הדגשה כי אינו חלק משטח הדירה, הרי משהיה פירוט מדויק של שטח הדירה על גבי התוכניות האחרות, שהיו חלק מחוזה המכר, לא יכולה לעמוד לדיירים טענה של גריעת שטח, לצורך קבלת פיצוי.
בנסיבות אלה אין לחייב בפיצוי בגין גריעה משטח הדירות.
תביעה נוספת של התובעים מס' 23:
19. משפחת מחטוף העלתה טענה נוספת ולפיה בשלב המו"מ לקראת רכישת הדירה, הוצגו בפניה שתי הדירות בקומה העליונה של הבניין, שבה מצויים שני פנטהאוזים (E ו-F).
לטענתם, משקבלו את החוזה החתום על ידי הנתבעת, גילו שהשטח הרשום בו הוא 165 מ"ר במקום 177 מ"ר. הנתבעת אמנם הודיעה להם כי חלה טעות בשטח הדירה שנרכשה, ובשל טעות זו ניתן להם פיצוי בסך של 2,966 ש"ח.
בנסיבות אלה ולמרות הפיצוי שנתקבל, כביכול, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת בפיצוי גם בגין כך, שהייתה כאן הטעיה וחוסר תום לב בהתנהגות הנתבעת, ולכן הפיצוי כביכול שניתן בסך של 2,966 ש"ח אינו יכול להישאר על כנו.
מה שבפועל קרה הוא, שהיה מדובר בטעות של 12 מ"ר וזאת עקב החלפת המטרז' בין שני הפנטהאוזים. בגין התנהגות זו של חוסר תום לב הפיצוי הנתבע הוא סכום של 37,000 ש"ח.
19.1. לא מצאתי התייחסות מפורשת בסיכומי הנתבעת לטענה זו, ולאור הפער המשמעותי בשטח הדירות, יתכן וראוי היה לפסוק פיצוי נוסף, למרות האמור, הגעתי למסקנה, כי לא ניתן להיעתר לתביעה זו, לאור הממצאים שהיו בפני.
19.2. משתבעו תובעים אלה פיצוי נוסף, במיוחד כאשר הטעות האמורה נתגלתה להם עובר למועד החתימה על החוזה, ובטרם חתמו עליו, רשאים היו לתבוע פיצוי גבוה מזה שניתן, ואם ראו בפיצוי שניתן, כתשלום על חשבון פיצוי עתידי, שרשאים יהיו לחזור ולתבוע, היה עליהם להוכיח טענה זו. ואולם, לא הובאה ראיה בפניי, לפיה הפיצוי שנתקבל, לא היה בו כדי לסלק את מלוא החיוב הנובע עקב הטעות האמורה.
נטל זה מוטל היה על התובעים.
לפיכך, אין בדעתי לפסוק כל פיצוי נוסף בגין גריעת שטח, גם לא לתובעים מס' 23.
הרכוש המשותף
הליקוי - רוחב הפרוזדורים במעברים אל חדרי המדרגות (עמ' 181 לחווה"ד נספח 24):
20. המומחה בחוות דעתו, קבע כי הדרישה לרוחב הפרוזדור היא 1.10 מ', למרות האמור, בהסתמך על תקנה 3.21, באה דרישה של רוחב פרוזדור של 1.5 מ'.
20.1. הנתבעת טוענת כי התקנה הרלוונטית היא 7.90.00 המחייבת רוחב של 1.10 מ' בלבד, ולא 1.5 מ' כפי שמתחייב מתקנה 3.21. לטענת הנתבעת לא היה המומחה ער לקיומה של התקנה הראשונה שהיא הרלוונטית במקרה זה, והעובדה שעמד על טענתו בחקירתו הנגדית, אין בה כדי לשנות את המסקנה המתבקשת, שבנסיבות העניין הרוחב הנכון צריך שיהיה 1.10 מ' בלבד.
20.2. התובעים מבקשים לאשר את מסקנת המומחה.
20.3. יש לקבל את קביעת המומחה אשר הבהיר כי בענייננו חלה תקנה 3.21 המדברת על פרוזדור המוביל אל הדירה ושמותקנת בו מעלית. במקרה כגון זה הרוחב הדרוש הוא 1.5 מ', ואילו התקנה האחרת מדברת על כניסה לבניין ולחדר המדרגות מבחוץ, ואיננה רלוונטית לפרוזדורים במעברים אל חדרי המדרגות. לאור ההבהרות האמורות שניתנו על ידי המומחה לא היה מקום לחזור ולהעלות את הנושא. לפיכך, נקבע, כי ליקוי רוחב הפרוזדורים במעברים אל חדרי המדרגות הוא ליקוי קיים, כמפורט בחווה"ד של המומחה.
מעמדם של התובעים לתבוע התיקון או הפיצוי בגין ליקויים ברכוש המשותף:
21. השאלה שהתעוררה היא, אם התובעים רשאים לדרוש פיצוי בגין הליקויים ברכוש המשותף או לתבוע תיקונם של הליקויים, על אף שנציגות הבית לא צורפה כבעל דין.
21.1. הנתבעת מדגישה, שמאחר שמדובר בפיצוי, הרי הזיכוי לגבי כל דייר ודייר הוא בחלק היחסי, על פי חלקו של אותו דייר ברכוש המשותף. בנוסף מדובר ב-23 תובעים מכלל 77 דירות. לכן, משלא הובאה כל ראיה באשר לחלקם ברכוש המשותף דין תביעתם לפיצוי כספי להידחות. הנתבעת הפנתה לעניין זה, לע"א 559/87 (נירה חשאי ו- 17 אח' נ' בטי רונן, פ"ד מו(1) 229, 232-233), לפיה אין התובעים רשאים לתבוע את מלוא הפיצוי המתחייב, מאחר שהתובעים אינם הבעלים של כל הרכוש המשותף, ומאחר שלא המציאו ראיה באשר לחלקם היחסי ברכוש המשותף.
טענה זו דינה להידחות.
21.2. אכן, יש לקבל את העמדה העקרונית של הנתבעת, כי הפיצוי צריך שינתן לנציגות הבית המשותף, ובאופן שהנתבעת לא תעמוד בפני אפשרות לתביעה חוזרת בגין ליקויים אלה. ואולם, אין מניעה כי ב"כ התובעים ישמש נאמן, אשר יבטיח את העברת הכספים לנציגות המתאימה.
תיקון הליקויים על-ידי הנתבעת או חיובה בפיצוי:
22. המחלוקת החוזרת בקשר לליקויי בנייה שנמצאו היא, אם יש לאפשר לנתבעת ביצוע התיקונים על-ידה, או שמא יש לאפשר לתובעים לבצעם באמצעות אחר.
22.1. התובעים טוענים כי יש לחייב את הנתבעת לשלם את הפיצוי בגין הליקויים שהתגלו, על פי חוות הדעת של המומחה, ולאחר קבלת ההסתייגויות כפי שפורטו לעיל, ואין להתיר עוד לנתבעת לבצע את תיקון הליקויים. ראשית, בכתב ההגנה לא טענה הנתבעת כי היא מבקשת לבצע את התיקונים, התובעים מתנגדים לשינוי חזית, ואין להתיר לה לעשות כן בשלב זה, במיוחד לאור ההכחשה המלאה לקיומם של הליקויים בכתב ההגנה. התובעים חוזרים ומזכירים כי עוד קודם להגשת התביעה פנו לנתבעת וביקשו לבצע תיקונים. משלא עשתה כן הנתבעת, ומשלא ביקשה לבצעם אפילו לא לאחר הגשת חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש, אין לאפשר לה לעשות כן בשלב הזה. התובעים מפנים להלכת דיור לעולה (ע"א 472/95 זכריה זלוצין ואח' נ' דיור לעולה, פ"ד נ(2) 858), וכן לפס"ד עמיגור (ע"א 4445/90 עמיגור בע"מ נ' מאיוסט ואח', תק-על 94(2) 674).
בנסיבות אלה, מבקשים הם, להדגיש, כי האינטרס של התובעים הוא לקבל את הפיצוי הכספי, ויש לתת להם את הברירה באמצעות מי לבצע את התיקונים האמורים.
22.2. הנתבעת מפנה לעניין זה להסכם שבין הצדדים שבו נקבע מפורשות (סעיף 1(ח)(1)), שהיא שמרה על זכותה לבצע תיקונים, וכי התובעים אינם זכאים לפיצוי.
זכות כזו עומדת לה במיוחד לאור הפער שבין חוות הדעת של המומחה לעומת חוות הדעת מטעם התובעים. בנסיבות אלה, מוצדקת הייתה עמדתה שלא לבצע את התיקונים שנדרשו ע"י התובעים, ואשר הסתמכו על חוות הדעת של המומחה מטעמם.
22.3. בנסיבות העניין, ולאחר התלבטות מסוימת, נראה כי יש לאפשר לתובעים לבצע התיקון באמצעות אחר, ובלבד שעלות התיקון לא תחרוג מקביעת הסכומים שנקבעו, ולאחר שיתברר כי אכן יש בדעת התובעים לבצע התיקון. אמנם הוכח ע"י הנתבעת כי היא הייתה נכונה לבצע את התיקונים השנתיים בדירות, כאשר הוזכרו אותם ליקויים שאכן היו בפועל. ואולם, משהוצגה לה רשימה של ליקויים, אשר לא היה להם בסיס, לטענתה, וכראיה חלקם אף לא אושרו על-ידי המומחה, רשאית הייתה הנתבעת, לפחות לכאורה, שלא לבצע את התיקונים, באותו מועד. בנסיבות כאלה, ראוי היה לכאורה, לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים הנדרשים. ואולם, אין להתעלם מן העובדה, כי סירוב הנתבעת לחזור ולבצע תיקונים היה מוחלט, וחלקם של הליקויים נבע מן התיקונים שבוצעו על-ידה. זאת ועוד, נראה, כי בחירה באופציה של תיקון על-ידי הנתבעת, בנסיבות העניין, ידרוש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם ביהמ"ש, במיוחד כאשר חלק מהליקויים התגלו עקב תיקונים שנעשו כבר בעבר על ידי הנתבעת.
לעניין התוצאה בנושא זה, יש בדעתי להגיע לתוצאה דומה אליה הגעתי בפס"ד שטרית אברהם.
עלות התיקונים:
23. המומחה מטעם ביהמ"ש קבע את עלות התיקונים תוך הבהרה שאלה נקובים למועד הגשת חווה"ד (15.7.99), ותואמים לביצוע תיקונים לקבלן ראשי. אם הדיירים ידרשו לבצע תיקונים באמצעות קבלן משנה, יש להוסיף 20% או 25% תוספת לעלויות הביצוע, כפי שמופיע הדבר לגבי כל דירה בנפרד. בענייננו תועמד התוספת על 25%. כמו כן, יש להבחין בין אפשרות של ביצוע תיקון הליקוי בפועל לבין אותם מקרים בהם העלות שנקבעה תהיה לפיצוי. בנסיבות אלה יש בדעתי לאפשר לתובעים במסגרת קצובה של זמן, לבצע את התיקונים בפועל, ולקבל את מלוא התמורה מן הנתבעת, בכפוף לכך שמקסימום העלות לא יעלה על תוספת של 25% מן האומדן שנקבע על ידי המומחה. כמו כן יש בדעתי להוסיף סכום נוסף בגין פיקוח וכן את שיעור המע"מ המתחייב. אותם תובעים אשר יבחרו לא לבצע את התיקונים בפועל, לגביהם אין להוסיף על האומדן שנקבע, שיעורי מע"מ, וכן אין להוסיף כל סכום בגין פיקוח. לצורך ביצוע התיקונים יש לאפשר תקופה של מקסימום 6 חודשים.
במסגרת תקופה זו יהיו רשאים התובעים או מי מהם לפנות לנתבעת להמציא לה תוכנית עבודה לביצוע תיקוני הליקויים, וכן להעביר תוכנית עבודה ומחירים נדרשים, לרבות פיקוח, על פי העקרונות שפורטו לעיל. תובע שיבקש לקבל את סכום הפיצוי מיידית, ולא לשמר לעצמו זכות לבצוע התיקונים כמפורט לעיל, יהיה רשאי לקבל את הסכומים שנקבעו על פי חווה"ד של המומחה וכן על פי העקרונות שפורטו בפסה"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסה"ד. בשל הפיקוח ההנדסי יווסף שיעור של 8% מעלות התיקון. יובהר עוד, שכל נושא אחר שלא נדון בפסק דין זה, תהא ההחלטה לגביו, על-פי האמור בחווה"ד, וכפי שמובהר בתוצאת פסק הדין.
הוצאות:
24. ב"כ הנתבעת, הדגיש בהערה מקדימה, כי יש לראות את היחס שבין סכום התביעה המקורית (1,600,000 ש"ח) לבין הסכום שנקבע על ידי המומחה מטעם בית המשפט, כפיצוי לו זכאים התובעים, תופעה חברתית, לא רק להגיש תביעות על ליקויי בנייה, במקום שאין הצדקה לעשות כך, אלא גם לנסות ולתת ממד מוגזם להיקף הליקוי ומהותו. אכן, יש לתת משקל לטענה האמורה, במיוחד לאור הפער האמור, לפחות בנושא קביעת ההוצאות בתיק. התובעים טענו עוד בסעיף י' בסיכומיהם כי יש לחייב את הנתבעת במלוא האגרה ששולמה על ידי התובעים, וכן בשכ"ט של המומחה מטעם ביהמ"ש, לגבי כל אחת מן הדירות, ובשכ"ט המומחה מטעם התובעים. לעניין שכר הטרחה של המומחה מטעם התובעים, לאור הפער בין חוות דעת זו לבין חוות דעת של המומחה מטעם ביהמ"ש, אין מקום להורות על החזרת הסכומים, והבקשה נדחית. גם לעניין שכ"ט של המומחה מטעם ביהמ"ש, שוב בשל הפער האמור, אין להורות על תשלום מלוא שכרו של המומחה על ידי הנתבעת. גם בנושא האגרה, יש להורות על החזרת האגרה, באופן יחסי, לפי הסכום הפסוק. עד לכדי הסכום הפסוק, תוחזר האגרה ששולמה ויתרת האגרה תשולם על ידי הנתבעת. אם היה חיוב באגרה מעבר לסכומים אלה, יישאו בה התובעים.
התוצאה:
25. אשר על כן אני מורה כמפורט להלן:
א. סכום עלות ביצוע התיקונים לתובעים יועמד על הפירוט הבא (החישוב אינו כולל את הנזקים הנלווים):
משפ' מלכה
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ראה סעיף 12 לפסה"ד) 1,100
ספים בכניסות לחדרי השירותים והאמבטיה 200
הפעלת אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
ריצוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 15 לפסה"ד) 12,900
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 3,100
ליקויים נוספים:
מלבנים 450
אריח קרמיקה שבור - הוחלט לפצות (ראה סעיף 16.2 לפסה"ד) 80
כיור - הוחלט לפצות (ר' סע' 16.3 לפסה"ד) 500
אריחי חיפוי שבורים בקיר 100
סה"כ 18,630 ש"ח
משפ' מודריק
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
דיפון האמבטיה 300
ספים בכניסות לשירותים ולאמבטיה 400
צינור אוורור תלוי 200
כתמים בפינת המקלחת 80
פיצוי עבור השטח המוקטן במקלחת - לא אושר (ראה סעיף 18 לפסה"ד) 0
צינור ביוב חשוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 13 לפסה"ד) 480
הפעלת אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
ריצוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 15 לפסה"ד) 2,000
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 3,000
סה"כ 7,760 ש"ח
משפ' אטיאס
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
ספים בחדרי שירותים ואמבטיות 400
כתמים בפינת המקלחת 100
פיצוי עבור השטח המוקטן במקלחת - לא אושר (ראה סעיף 18 לפסה"ד) 0
פרוזדור 250
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 9,000
אדן חלון חסרה 200
מחית זכוכית - לא אושר (ר' סע' 16.4 לפסה"ד) 0
טיח וסיוד 2,300
ליקויים נוספים:
חיפוי קירות 450
מלבן דלת חדר אמבטיה 150
חלונות חדרי שירותים 100
חלון חדר פינתי 150
סה"כ 14,200 ש"ח
משפ' נוביק
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
דיפון אמבטיה 300
ספים בשירותים ואמבטיה 400
צנרת אוורור תלויה 200
צינור ביוב חשוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 13 לפסה"ד) 480
הפעלת אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
דלתות 100
פרוזדור 250
ריצוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 15 לפסה"ד) 12,000
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 1,800
ליקויים נוספים:
דלת מטבח 200
פינת מקלחת 100
סה"כ 17,130 ש"ח
משפ' עמרני
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
ספים בשירותים ובאמבטיה 400
דיפון אמבטיה 100
פיצוי בגין הקטנת השטח במקלחת - לא אושר (ראה סעיף 18 לפסה"ד) 0
צינור ביוב חשוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 13 לפסה"ד) 480
הפעלת אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
דלתות 50
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 5,150
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 1,300
ליקויים נוספים:
מחיצה בכניסה לדירה 400
מלבן דלת הכניסה 300
סה"כ 9,480 ש"ח
משפ' בלסברג
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
ספים באמבטיה ובשירותים 400
צינור אוורור תלוי 200
פיצוי בגין הקטנת השטח במקלחת - לא אושר (ראה סעיף 18 לפסה"ד) 0
צינור ביוב חשוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 13 לפסה"ד) 480
הפעלת אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
דלתות 350
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 1,300
אדן חלון חסרה 200
פרוזדור 100
טיח וסיוד 1,600
ליקויים נוספים:
אוורור חדר אמבטיה 850
סה"כ 6,580 ש"ח
משפ' שבשביץ
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
דיפון אמבטיה 300
ספים באמבטיה ובשירותים 200
צינור אוורור תלוי 200
צינור ביוב חשוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 13 לפסה"ד) 480
הפעלת אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
דלתות 1,050
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 8,700
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 1,100
סה"כ 13,330 ש"ח
משפ' יערי
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
דיפון אמבטיה 300
ספים באמבטיה ובשירותים 200
כתמים בפינת המקלחת 150
פיצוי בגין הקטנת השטח במקלחת - לא אושר (ראה סעיף 18 לפסה"ד) 0
צינור ביוב חשוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 13 לפסה"ד) 480
דלתות 400
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 2,100
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 800
סה"כ 5,730 ש"ח
משפ' רוזן
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
דיפון אמבטיה 550
ספים באמבטיה ובשירותים 400
צינור אוורור תלוי 200
צינור ביוב חשוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 13 לפסה"ד) 480
אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ר' סע' 14 לפסה"ד) 0
פרוזדור 350
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 9,600
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 1,300
ליקויים נוספים:
דלת החדר בכניסה לדירה 150
חיפוי הקיר מעל השיש במטבח 600
סה"כ 14,930 ש"ח
משפ' סלקטור
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
סף בכניסה לחדר האמבטיה 200
הפעלת אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 8,600
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 1,700
ליקויים נוספים:
אוורור חדר אמבטיה 1,100
רוחב בית השימוש 350
סה"כ 13,250 ש"ח
משפ' רביד
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
ספים באמבטיה ובשירותים 400
הפעלת אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
דלתות 550
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 7,600
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 1,200
ליקויים נוספים:
גומחת בית השימוש 400
סה"כ 11,450 ש"ח
משפ' בר
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
הפעלת אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
דלתות 2,050
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 8,900
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 1,400
ליקויים נוספים:
אוורור חדר מקלחת 1,100
תקרת הביניים 250
סה"כ 15,000 ש"ח
משפ' יעקבי
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
דיפון אמבטיה 300
ספים באמבטיה ובחדר רחצה הורים 400
פינת מקלחת 100
פיצוי בגין הקטנת השטח במקלחת - לא אושר (ראה סעיף 18 לפסה"ד) 0
צינור ביוב חשוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 13 לפסה"ד) 480
דלתות 1,700
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 3,600
אדן חלון חסרה ב- 3 חלונות 700
טיח וסיוד 4,400
ליקויים נוספים:
ריצוף במרפסת חדר המגורים 150
אוורור חדר האמבטיה 1,200
תיקונים כלליים 850
סה"כ 14,980 ש"ח
משפ' שחר
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
דיפון אמבטיה 300
ספים בחדר אמבטיה 200
הפעלת אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 4,950
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 2,400
ליקויים נוספים:
השלמת מחסום הגפה 200
רוחב חדר בית השימוש 500
סה"כ 9,850 ש"ח
משפ' פרל
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
ספים במקלחת ובאמבטיה 200
פיצוי בגין הקטנת השטח במקלחת - לא אושר (ראה סעיף 18 לפסה"ד) 0
צינור ביוב חשוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 13 לפסה"ד) 480
הפעלת אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
פרוזדור 100
דלתות 350
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 12,500
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 1,800
ליקויים נוספים:
מלבן דלת חדר האמבטיה 550
סה"כ 17,280 ש"ח
משפ' זלצברגר
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
דיפון אמבטיה 550
סף בחדר רחצה הורים 200
פיצוי בגין הקטנת השטח במקלחת - לא אושר (ראה סעיף 18 לפסה"ד) 0
צינור ביוב חשוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 13 לפסה"ד) 480
הפעלת אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
דלתות 150
פרוזדור 100
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 11,500
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 1,250
ליקויים נוספים:
אגף דלת חדר מס' 1 350
מנגנון מיכל הדחה בשירותי אורחים 150
מחסום הגפה 200
קיר עקום 350
סה"כ 16,580 ש"ח
משפ' פולק-שיין
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
ספים בשירותים ובאמבטיה 200
חיזוק צינור אוורור תלוי 200
צינור ביוב חשוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 13 לפסה"ד) 480
הפעלת אוורור מכני בשירותים ובאמבטיה - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
דלתות 200
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 2,800 (-הסכום נלקח מתוך סיכום המומחה, למרות שקודם לכן נרשם 2,750)
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 850
ליקויים נוספים:
דלת כניסה 400
סה"כ 6,430 ש"ח
משפ' ויסנברג
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
ספים בשירותים ובאמבטיה 200
תליית צינור אוורור 200
צינור ביוב חשוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 13 לפסה"ד) 480
הפעלת אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
דלתות 450
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 12,600
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 1,900
ליקויים נוספים:
חיפוי קירות בחדר אמבטיה 500
סה"כ 17,630 ש"ח
משפ' קורן
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
צינור ביוב חשוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 13 לפסה"ד) 480
דלתות 150
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 13,200
אדן חלון חסרה 200
פרוזדור 100
טיח וסיוד 1,000
סה"כ 16,230 ש"ח
משפ' שטרק
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
ספים בשירותים ובאמבטיה 200
פיצוי בגין הקטנת השטח במקלחת - לא אושר (ראה סעיף 18 לפסה"ד) 0
צינור ביוב חשוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 13 לפסה"ד) 480
הפעלת אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 12,750
דלתות 850
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 700
ליקויים נוספים: ריצוף שירותי הורים 100
סה"כ 16,380 ש"ח
משפ' אדרי
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
סף בחדר אמבטיה 200
הפעלת אוורור מכני בשירותים - לא אושר (ראה סעיף 14 לפסה"ד) 0
דלתות 150
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 6,750
אדן חלון חסרה 200
טיח וסיוד 1,100
ליקויים נוספים:
אוורור חדר אמבטיה 1,100
סה"כ 10,600 ש"ח
משפ' נדלר
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
ספים באמבטיה ובמקלחת הורים 400
פיצוי בגין הקטנת השטח במקלחת - לא אושר (ראה סעיף 18 לפסה"ד) 0
צינור ביוב חשוף - הוחלט לפצות (ר' סע' 13 לפסה"ד) 480
דלתות 450
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 150
אדן חלון חסרה 200
מחיצת זכוכית - לא אושר (ראה סעיף 16.4 לפסה"ד) 0
טיח וסיוד 1,500
ליקויים נוספים:
ריצוף שירותי הורים 350
סה"כ 4,630 ש"ח
משפ' מטטוף
אוורור המטבח - הוחלט לפצות (ר' סע' 12 לפסה"ד) 1,100
דיפון אמבטיה 300
ספים בשירותים ובאמבטיה 400
בטון בסף חלון חדרים 1,200
ריצוף - הוחלט לפצות (ראה סעיף 15 לפסה"ד) 250
טיח וסיוד 3,100
ליקויים נוספים:
ריצוף במרפסת הגג ומפתן הפתח 650
אוורור חדרי השירותים 2,200
ניקוי וצביעת מעקה המתכת 750
החלפת מלבן העץ 200
סה"כ 10,150 ש"ח
ב. יודיעו התובעים או מי מהם, כי הם מבקשים לקבל את עלות התיקונים, כמפורט לעיל (ללא עלות הפינוי), תשלם הנתבעת סכומים אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת חוות הדעת (15.7.99).
ג. רשאים התובעים או מי מהם להודיע לנתבעת, במשך תקופה של עד 6 חודשים ממועד מתן פסק-דין זה, כי יש בדעתם לבצע את התיקונים בפועל.
במקרה כזה, בכפוף לקבלת אישור על תחילת ביצוע העבודה ועל עלות תיקונים משוערת, תשלם הנתבעת לאותם תובעים, ללא צורך באישורים נוספים, את עלות התיקונים בצירוף עלות הפינוי, וכן בצירוף 8% נוספים על הסכומים הנ"ל, ובתוספת מע"מ כחוק.
יבקש אותו תובע לקבל תוספת של עד 25% מעלות התיקון, יהיה עליו להמציא אישור, כי אכן עלות התיקונים בפועל מגיעה או עולה על הסכום האמור. גם במקרה כזה יישאו הסכומים שנקבעו על ידי המומחה - המהנדס א' אירני, הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת חוות הדעת (15.7.99).
יבוצע התיקון בפועל, במקרה כזה יהיה על הנתבעת לשלם גם פיצוי בגין פינוי הדירה בערכים המפורטים בסעיף 17.1 לפסק הדין, לפי מספר הימים המפורטים בחווה"ד:
משפ' מלכה - פינוי הדירה ל- 12 ימים ($360)
משפ' מודריק - פינוי הדירה ל- 7 ימים ($196)
משפ' אטיאס - פינוי הדירה ל- 10 ימים ($280)
משפ' נוביק - פינוי הדירה ל- 10 ימים ($280)
משפ' עמרני - פינוי הדירה ל- 7ימים ($210)
משפ' בלסברג - פינוי הדירה ל- 5 ימים ($140)
משפ' שבשביץ - פינוי הדירה ל- 10 ימים ($300)
משפ' יערי - פינוי הדירה ל- 5 ימים ($140)
משפ' רוזן - פינוי הדירה ל- 10 ימים ($300)
משפ' סלקטור - פינוי הדירה ל- 10 ימים ($250)
משפ' רביד - פינוי הדירה ל- 10 ימים ($250)
משפ' בר - פינוי הדירה ל- 10 ימים ($250)
משפ' יעקבי - פינוי הדירה ל- 10 ימים ($400)
משפ' שחר - פינוי הדירה ל- 8 ימים ($200)
משפ' פרל - פינוי הדירה ל- 12 ימים ($360)
משפ' זלצברגר - פינוי הדירה ל- 12 ימים ($360)
משפ' פולק-שיין - פינוי הדירה ל- 6 ימים ($180)
משפ' ויסנברג - פינוי הדירה ל- 12 ימים ($360)
משפ' קורן - פינוי הדירה ל- 12 ימים ($336)
משפ' שטרק - פינוי הדירה ל- 12 ימים ($360)
משפ' אדרי - פינוי הדירה ל- 10 ימים ($250)
משפ' נדלר - פינוי הדירה ל- 5 ימים ($140)
משפ' מטטוף - פינוי הדירה ל- 7 ימים ($180)
ד. בנוסף לסכומים המפורטים בס"ק א' לעיל, תשלם הנתבעת לכל אחד מן המשפחות הנ"ל פיצוי בגין עגמת נפש, סכום שווה ערך בשקלים ל- 20% מהסכום הנקוב בסעיף א' לעיל, נכון למועד הגשת חווה"ד (15.7.99), משוערך בהפרשי הצמדה וריבית ליום התשלום.
סכום זה על הנתבעת לשלם מיידית, וללא קשר בבחירת התובעים באחת מן האפשרויות שנזכרו לעיל.
ה. עלות התיקונים ברכוש המשותף, עפ"י חווה"ד, יועמדו על סך של 73,350 ש"ח.
האופציה המפורטת בס"ק ב' ו- ג' תחול בהתאמה גם לגבי סכומים אלה, ובלבד שהסמכות למסור הודעה לנתבעת תהיה של ב"כ התובעים, שלצורך עניין זה ימונה כנאמן.
ב"כ התובעים יקבל לידיו את הסכומים הפסוקים, ועליו יהיה להעבירם לנציגות הבית המתאימה.
ו. הנתבעת תשא בשכר הטרחה המלא/החלקי של המהנדס א' אירני. סכומים ששולמו על ידי התובעים על הנתבעת להחזירם לתובעים, באמצעות בא כוחם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כנגד הצגת קבלה על ביצוע התשלום.
כמו כן תשא הנתבעת ב- 25% משכה"ט ששילמו התובעים למומחה מטעמם, בקשר לליקויי הבנייה.
כן תשא הנתבעת באגרת משפט ששולמה על ידי התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ז. כמו כן תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% על הסכום הפסוק על פי האופציה הנזכרת בס"ק ב' של פסק-הדין, בצירוף מע"מ כחוק.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
ניתן היום י"ג באלול תשס"ב, 21.08.2002 בהעדר הצדדים.
