המומחה הסרבן

ראשית רצוני לציין עובדה מתחום המומחיות הקשורה אלי באופן אישי: בשנת 1996 ראה אור ספרי "תכנון דירה כחוק" בהוצאת "בורסי", ובספר זה, שהיווה מדריך לרבים ובכללם משפטנים, נכללה הדרכה כיצד למדוד את שטחו של החלון, שכן בתקנות התכנון והבניה אין הסבר אלא הוראה כללית לקחת "מידות בבניה", ולא ברור בדיוק מהי כוונת הדברים.

הסברתי בספר זה בצירוף שרטוט מתאים כי המידות שיש למדוד כדי לקבל את שטח החלון הן מבלוק לבלוק תוך התעלמות מעובי המסגרת סביב, אף על פי שמסגרות האלומיניום הן לא שקופות ולא מעבירות אויר ואור, ולכן אינן "משתתפות" בשטחן כחלק מהחלון, שכל ייעודו הוא העברת אויר ואור לדירה.

לאחר מכן, לקראת המהדורה השניה של הספר שראתה אור בהוצאת "בורסי" בשנת 2002, שוב נדרשתי לסוגיה של שטח החלון אך גישתי עברה שינוי בעקבות קריאת פסק דינה של השופטת צפורה ברון – בית המשפט המחוזי בתל אביב, ת"א 922/95 סולומון ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח', פורסם ב"פדאור", ובעקבות ערעור שהוגש על פסק דין זה ונדחה על ידי בית המשפט העליון.

גם השופט מנחם רניאל קיבל את הניתוח של פסק הדין סולומון הנ"ל, וקבע כי שטח חלון יימדד לפי מידות מעבר אוויר ואור, נטו, ראה ע"א 13935-06-15 רקפות בגבעה בע"מ נגד סבג ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה. 

להלן ציטוט מפסק דינו של השופט ד"ר מנחם רניאל, סעיף 9:

"9. המשיבים טענו בערעור שכנגד, ששגה בית המשפט בכך שלא זיכה אותם בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ בשל ליקוי בגודל הממ"ד.

לטענתם, שגה מומחה בית השפט במדידתו, ולא הבחין בין "מידות בניה מינימליות", שלפיהן יש למדוד, לבין מידות בנייה.

לפי תקנה 2.21, שטח החלון לצורכי מעבר אויר ואור הוא 8% משטח החדר, דהינו 0.75 מ"ר, ושטח החלון בפועל קטן ב- 3.7% מהשטח הדרוש. בית המשפט קמא קבע שפסק הדין בת"א 922/95 סולומון נ' שכון ופיתוח (מחוזי תל אביב- השופטת צ. ברון) הקבוע שהמדידה היא לפי שטח האור והאיוורור לא רלבנטי כי הוא עוסק בחדר שירות בעוד אנו עוסקים בחדר ממ"ד, אך להבחנה זו אין תוקף. אמנם, לגבי חדר שירות נאמר "למעט חדר ארונות – שאין צורך באיוורורו" ומכאן ניתן היה להסיק שההגדרה של חלון בחדר שירות היא היחידה הקשורה לאיוורור, אבל אין הדבר כך. כל החלונות מוגדרים באותה צורה – "חלון" – פתח המשמש אמצעי תאורה ואיוור טבעיים והפונה לשמים, לרחוב, למרפסת הסגורה בתריס בלבד, או לחצר, לרבות אשנב, דלת מזוגגת או פתח אחר כיוצא באלה; מכאן, שהחלון, כל חלון, בין בממ"ד ובין בחדר שירות, מוגדר לפי האור והאיוורור, וכפי שנקבע באותו פסק דין, לצורך מדידת שטח החלון יש למדוד את הפתח לאיוורור ואור, ולא את מידות הבניה. 

המומחה טעה איפוא בפרשנותו, ובעקבותיו בית המשפט. יש להוסיף לפיצוי למערערים שכנגד תוספת, כדברי המומחה בחקירתו, בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ."

מומחה חייב להיות קשוב לפסיקה ואינו יכול להתחמק מידיעתה. ראה להלן דברי השופט מלכיאל סלוצקי – נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה בעבר, באחד מפסקי דינו:

"מצפים מאדריכל שיהא לו הידע המקצועי בכל הוראות החוק, חוקי עזר, התקנים והתקנות הנוגעים לתחום עיסוקו, ועליו להקפיד ביישומן."

לאחרונה קראתי חוות דעתו של מומחה [מהנדס ושמאי מקרקעין המקרקעין י' ק'] אשר קבע בחוות דעתו קביעה מנוגדת לפסיקה הנ"ל, שהוגשה לו, כדי שלא ייכשל בחוות דעתו, בטענה כי "מכיוון שהתקנות לא שונו – דעתי לא שונתה", כאילו אין פסקי דין, כאילו שגו השופטים של בית המשפט המחוזי בתל אביב ובחיפה, כאילו הפרשנות שלו עדיפה, והוא בעל סמכות לקבוע הלכה בנושא משפטי.

ישנה תופעה בתחום ליקויי הבנייה בתיקים המתנהלים בבית המשפט, והיא, חסימת מידע במתכוון של מומחים המתמנים על ידי בית המשפט, מתוך היצמדות אובססיבית לחוות הדעת המקורית, כאילו היא דבר אלוהים חיים.

להבהיר, בהתאם להלכה פסוקה שיצאה מבית המשפט העליון בע"א 293/88 חב' יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח', שופטים: גבריאל בך, תיאודור אור, שאול אלוני, רק אם ישנה הגבלה מפורשת בכתב המינוי של המומחה הוא רשאי להצטמצם בבדיקתו ולבדוק רק ליקויים המפורשים בחוות הדעת ואילו בכל מקרה אחר עליו להתייחס לכל הממצאים הנגלים לו, וזאת מהטעם הברור כי בית המשפט צריך לקבל תמונה שלמה ועדיין יכול להחליט בית המשפט בעצמו מה ראוי שיתקבל בגללו פיצוי ומה לא, כי הרי ביהמ"ש אינו כפוף לחוות הדעת והצדדים לדיון חופשיים לטעון טענות. אלא שהתעלמות המומחה ממה שהוא רואה – והימנעות מהכללת הפריטים בחוות דעתו – מטעה את בית המשפט בכך שמציגה לו תמונת מצב חלקית.

להלן ציטוט מפסק הדין:

"ומשמתמנה מומחה מטעם בית המשפט אין הוא מוגבל בקביעותיו דווקא לאמור באותו מסמך. לא יעלה על הדעת שמומחה כזה יגלה ליקויים, וחובת תיקונם לא תחול על המערערת. אילו כך סברה המערערת מלכתחילה היה עליה לעורר טענה זו עובר למינויו של המומחה ולא בדיעבד."

יש מומחים, ביניהם מוערכים, שנצמדים לחוות הדעת של מומחה צד לדיון עד כדי כך שבודקים אך ורק את הסדקים המצוינים בה בפירוש ונמנעים מלתעד בחוות דעתם סדקים שנגרמו במרווח הזמן בין מועד חוות הדעת של התובעים, לדוגמא, לבין מועד הבדיקה, כמו גם נמנעים הם מלתת תיאור מלא של מצב הריצוף בדירה מאותה סיבה ובהתאם לאותה גישה מעוותת.

להלן יובא דווקא מקרה חיובי, ופסק הדין המבהיר עד כמהשוגה המומחה החוסם מידע מבית המשפט.

מדובר בת"א 7461/92 בירן ציפי ויוסף נ' תומר הצפון בע"מ, בית משפט השלום בחיפה, שופטת: ד"ר נ' דנון, לא פורסם, מובא בספר "תכנון דירה כחוק" מאת א' בן עזרא בהוצ' "בורסי" מהדורת תשס"ב עמ' 539, להלן ציטוט:

"ליקויים שאינם מפורטים בחוות דעת מומחה התביעה

סדקים בטיח. קיימים סדקים ליד חלונות וליד עמודים. 

קיימים כתמים במדרגות המוזאיקה. 

חסרה וונטה קטנה בשירותים. 

נראים סימני רטיבות בתקרות.

גובה חדרי עליית גג. מופיע במפרט הטכני [1.6-2.5 מ'] ואינו מופיע בתוכניות. הגובה שבמפרט הטכני מתאים לתקנות.

המומחה המליץ על תיקוני סדקים, טיח וצבע, איטום גגות, ליטוש מוזאיקה, בעלות כוללת של 1500 ₪ ואני מסכימה לדעתו.

כאמור, תיקוני רטיבות אלה אינם בבחינת שינוי חזית. המומחה התבקש בעת המינוי לגלות את כל הליקויים בהתבסס על התוכניות, המפרטים, היתרי הבנייה והוראות החוק וזאת עשה בשלבים. אין זה מקנה יתרון לתובעים כפי שטוען ב"כ הנתבעים, כשם שאין זה מהווה חסרון לנתבעים."

ובהמשך לפסק דין זה, לגבי דירה אחרת מדירות התובעים, נפסק כך:

"ליקויים נוספים שאינם כלולים בחוות דעת מומחה התביעה ואשר נתגלו ע"י מומחה ביהמ"ש:

מרצפות חופשיות במקלחת הורים.

תיקון הטיח במקום בו פורקו אדניות.

השלמת צביעת תקרות לאחר תיקוני גג.

רטיבות במחיצה שבין האמכט לחדר.

וכל זאת בעלות של 700 ₪."

משמע, בית המשפט התייחס לליקויים שלא נכללו בחוות הדעת של התביעה אולם תועדו על ידי מומחה בית המשפט, בחן את הנסיבות – הן בעניין טיבו של כתב המינוי והן בעניין סוג הפגמים ונסיבות קיומם, ופסק לפי שיקול דעתו – שיקול דעת שמומחים חוסמים נוטלים מבית המשפט בכך שמחליטים ללא דין ובחוסר סמכות – להימנע מלכלול ליקויים המתגלים לעיניהם בעת בדיקתם.

 למרבה הצער, לרוב בית המשפט ממהר לאמץ את קביעותיהם החלקיות של המומחים הממונים על ידו, מתוך רצון לקצר הליכים או משיקולים אחרים, וזאת במקום לחייבם להתייחס ולכלול בחוות דעתם תמונת מצב שלמה - תוך השארת הפסיקה לשופט. דווקא בשל כך, מחויב המומחה מטעם בית המשפט להיות קשוב לחידושי הפסיקה, קל וחומר כשהפסיקה מובאת לפתחו והוא כבר מנוע מלהתעלם ממנה כבת יענה הטומנת ראשה בחול.