ת"י 1205.3 - ההמלצה המחייבת
מה דינה של המלצה שבתקן? הפסיקה בעניין מרחבי השימוש מול קבועות השרברבות קבעה ההמלצה שבתקן - היא בגדר חובה, כחלק מכללי המקצוע הטובים.
"מרחב שימוש" מורכב מאורך (מקביל לקיר שבגב הקבועה) ורוחב (ניצב לקיר), והוא צריך להיות פנוי ממכשולים כלשהם, לרבות קבועות אחרות, קירות וכיוצ"ב. בתאי שימוש פרטיים מותרת חפיפה של מרחבי השימוש זה עם זה.
עד לשנת 2007, דרישות אלה היו חלק מת"י 1205.3, כ"המלצות תכנון" שצורפו בנספח א' לתקן - עליהם היה נדרש לשמור במקרה שלא היה תכנון מפורט. במצב זה הייתה "מוסכמה" בקרב מומחי-חצר (1) שאין שום חובה לעמוד באותם קריטריונים של תכנון אשר ניתנו בתקן. זאת בניגוד לפסיקה שעוסקת במהותם של כללי המקצוע הטובים.
ראה דבריו של השופט חגי ברנר, בית משפט השלום תל אביב, בת"א 22962/04 שוהם נ' זלינגר:
"20. המומחה כמוס קבע בחוות דעתו כי המרחקים בין הכלים הסניטרים במקלחת הורים אינם בהתאם להמלצות הישימות בת"י 1205, אך הואיל וההמלצות אינן מחייבות, אין מקום לקבוע ירידת ערך. בחקירתו אישר המומחה כי מוטב לדיירים שהמרחק יהיה לפי ההמלצה וכי "בתוך חדר החדר הקיים, אין מספיק מקום בשביל למקם את הכלים בצורה שהיא תעמוד בהמלצות" (ע' 10 לפרוטוקול).
אין בידי לקבל את קביעתו של המומחה שאין המדובר בליקוי רק משום שמדובר בהמלצות ולא בתקן מחייב. אם קבלן סוטה מכללי מקצוע טובים (good practice), מוכרים ומקובלים, מהווה הדבר ליקוי גם אם אין בעניין זה תקן מחייב.
העדרו של תקן בתחום מסוים אינו מסיר מהקבלן את חובתו לבנות את הדירה על כל חלקיה באופן מקצועי ומיומן, כך שניתן יהיה להשתמש בה למטרות מגורים בלא כל הפרעה, אי נעימות או מגבלה כלשהי. כך למשל, אין צורך בתקן הקובע כי קירות הדירה חייבים להיות ישרים, כדי שהקבלן יחויב ברשלנות אם יבנה דירה שקירותיה עקומים. קביעתו של תקן מסייעת בקביעת אמות מידה אובייקטיביות, בנות מדידה, שחריגה מהן תחייב את הקבלן בנזיקין או בגין הפרת חוזה. הא ותו לא.
העדרו של תקן אין פירושו שהקבלן יכול לעשות ככל העולה על רוחו באותו תחום שלא הוסדר בתקן, אלא רק שהקונה לא יוכל לטעון כי קיימת לו עילה של אי התאמה על פי החלופה השנייה מבין חלופות המשנה של ס' 4(א)(1) לחוק המכר דירות, העוסקת באי התאמה לתקן רשמי. כדברי המלומד א' זמיר:
"...ייתכן שבדירה יימצא פגם שמקורו בביצוע רשלני של עבודה כלשהי, מבלי שהדבר יהווה סטייה מהמפרט או יהיה מנוגד לתקן או לתקנה כלשהם"
(א' זמיר, חוק המכר (דירות) ע' 389).
ברוח זו נקבע בשורה של פסקי דין כי הקבלן יחוב בנזיקין גם אם לא היה תקן מסוים שיסדיר את אותו סוג מסוים של עבודה. ראה ת"א (חי) 934/85 ורדי נ. מליבו ישראל, בעניין היעדר דיפון בחול מתחת לאמבטיה וכן ת"א (י-ם) 469/88 זעפרני נ. רמט, שם נקבע, באותו הקשר ממש, מפי כב' השופט צ' טל:
"הקונה זכאי לקבל מוצר מוגמר כראוי, בלי פגמים אסתטיים, אקוסטיים ואחרים, גם אם אין לכך ביטוי בתקנים. התקנים נועדו שלא יפחתו מהם אבל אין הם פוטרים את הבונה על פיהם מתיקון פגמים שלא נמנו".
אגב, גם עמידה בדרישותיו של תקן מסוים אינה בבחינת "תעודת ביטוח" לקבלן והוא עלול לחוב בגין ביצוע רשלני של עבודה (ראה ע"א 558/96 שיכון עובדים בע"מ נ. רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 572).
מדובר אם כן בליקוי, ומתעוררת השאלה מהו הפיצוי שיש לפסוק בגינו, בשים לב לכך שלא ניתן לתקנו. התובעים מבקשים לאמץ את הערכתו של המומחה אדלר מטעמם, לפיה ירידת הערך הינה 3,500 שח. אלא שהמומחה כמוס העיר כי בעניין זה נדרשת חוות דעת של שמאי, והערה זו מקובלת עליי.
המומחה אדלר הוא מהנדס בנין אך אינו שמאי. בנסיבות העניין, מן הראוי לפסוק פיצוי לפי אומדנא דדיינא, שיעמוד על סכום של 2,000 ₪, נכון להיום."
ראה גם בת"א 7276/04 אדרי יעקב נ' אלונית בניה ופיתוח בע"מ בפני כב' השופט מנחם רניאל (שלום - חיפה):
"2.3 מרחק בין כיור לקיר- המומחה קובע כי בחדר שירותי ההורים, המרחק בין הכיור לקיר הוא 2 ס"מ בלבד וכי מדובר בליקוי, וזאת למרות שתקן ישראלי 1205.3 ממליץ, לא כדרישה מחייבת, מרחק של 20 ס"מ בין הכיור לקיר. בתשובה לשאלות ההבהרה, מציין המומחה כי התוכניות אינן מפרטות את המרחק המדויק שצריך להיות בין הכיור לקיר ולפיכך מדובר בליקוי תכנוני ולא בליקוי ביצועי.
המומחה קבע כי יש להזיז את הכיור כ- 7 ס"מ לכיוון המקלחת בעלות של 700 ₪. לטענת הנתבעת, כיוון שהתקן אינו מחייב מרחק מסוים בין הכיור לקיר, הרי אין מדובר בליקוי ואין לחייבה בעלות תיקונו. למרות הסתייגות הנתבעת, אני מקבל את האמור בחוות דעת המומחה המוסכם, שכן אף אם אין תקן המחייב התקנת הכיור במרחק מסוים מן הקיר, הרי יש להתקינו במרחק שיאפשר שימוש נוח.
מרחק זה מומלץ בתקן הרלוונטי, וגם אם אינו מהווה הנחיה מחייבת, על היזם המתכנן להכירו ולהתחשב באמור בו. כיוון שבמפרט לא פורט מרחק הכיור מן הקיר, אני קובע כי מדובר בליקוי תכנוני ועל הנתבעת לשאת בעלות תיקונו."
בין אם מדובר בדרישה שהיא חלק מכללי המקצוע, ובין אם מדובר בכך שהמפרט לא פירט מידות אחרות - שני פסקי הדין הנ"ל ראו בהמלצות התקן כדרישה אשר מחייבת את הקבלן.
החל משנת 2007 הוראות אלה נכללות בהל"ת, כך שהן מחייבות מכוח תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל 1970 - אולם המסקנה מפסקי דין אלה נותרת בעינה: כללי המקצוע, בין אם הם כתובים בתקנים ובין אם לאו - הם חלק מחובותיו של הקבלן אל מול רוכשי הדירות.
(1) מומחים אשר עושים רצון שולחיהם-הקבלנים, גם בניגוד לכללי המקצוע.
