התיישנות ואחזקה בליקויי חיפויי חוץ מאבן

בבניינים המחופים בחיפויי אבן לסוגיה, הכשלים מתגלים לאחר שנים רבות, ולכן כאשר הדיירים מתארגנים למיצוי זכויותיהם, עולות נגדם טענות בשני מישורים עיקריים: א. התיישנות. ב. תחזוקה.

שני נושאים אלו עלו בת"א 39946-09-19 נציגות הבית המשותף ברחוב זלמן שניאור 15. 17. 19 הרצליה ואח' נ' טרמוסינטקס החזקות בע"מ ואח', בית המשפט המחוזי בתל אביב, שופט: יהודה פרגו.

ראשית דבר, המהנדסים מטעם הנתבעת חץ ליאוניד ורודינסקי מיכאל, אישרו כי ביצעו תיקונים והרגיעו את הדיירים, ולהלן ציטוט מפסק הדין בעניין זה:

"בעדותם מאשרים המהנדסים חץ ליאוניד ורודינצקי מיכאל את ביצוע התיקונים ןאמירתם/הרגעתם את הדיירים, שמדובר בנפילה נקודתית שתוקנה, ואת בדיקתם ואת שאר הבניין שאין בו כל ליקוי נוסף".

בהמשך נפסק כדלקמן:

"על רקע האמור, לא היו צריכים התובעים לערוך בדיקות נוספות. הם היו רשאים להסתמך על הבדיקות שנעשו ע"י המהנדסים חץ ליאוניד ומיכאל רודינצקי, אשר בדקו את כל שלושת הבניינים ואישרו בפניהם את תקינותם. אם היה צורך בבדיקות נוספות, חובה זו הייתה חובתה של החברה הקבלנית ומהנדסיה/בעליה/מנהליה חץ ליאוניד ומיכאל רודינצקי".

מהאמור לעיל ומפסק הדין אפשר ללמוד כי  נשירת אבני חיפוי לראשונה – אינה יוצרת את תחילת ההתיישנות, אם הנתבעת מבצעת תיקונים ומודיעה לדיירים כי לאחר ביצוע התיקונים הכול תקין ואין סיכון.

ככל שצריך לבצע בדיקות כלשהן לאחר אותם תיקונים, הרי הם באחריות הנתבעת, ולא באחריות הדיירים.

קביעה זו נשענת על חוק ההתיישנות – "השעיית מרוץ תקופת ההתיישנות עקב התנהגות פסולה של הנתבע (תיקון מס' 5) תשע"ה – 2015:

"7. מרוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נמנע התובע מלהגיש תביעה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו: לעניין זה, "הטעייה" – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה".

בהמשך – נפסק:

"רק עם ביצוע בדיקות שליפה של אריחי חיפוי מנקודות בדיקה אקראיות בכל שלושת הבניינים – בשנת 2018 – וקבלת תוצאות מכון התקנים, נודע לראשונה לדיירי הבניינים הכשל בביצוע הרשלני של עבודות החיפוי בכל שלושת הבניינים.

מדובר בכשל נסתר שלא היה ניתן לגלותו ללא בדיקת שליפה.

בחוות דעתו כותב המהנדס ד"ר אברהם בן עזרא:

"רוב הכשלים אירעו בשכבת הטיח ושכבת הבלוקים, כלומר, סמויים מאחורי האבן והדבק".  

ממועד זה – שנת 2018 – ואילך, יש למנות את תקופת ההתיישנות על פי פקודת הנזיקין.

בחוק ההתיישנות נאמר:

"התיישנות שלא מדעת

8. נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה.

בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] נאמר:

"תחילת התיישנות

89. לעניין תקופת ההתיישנות בתובענות על עוולות – "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:

[1] מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל: היה המעשה או המחדל נמשך והולך – היום שבו חדל.

[2] מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו נזק: לא נתגלה הנזק ביום שאירע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה, תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק".

היות והתביעה הוגשה ביום 16.9.2019 התביעה לא התיישנה ולא נגרם כל שיהוי בהגשתה".

 

עינינו הרואות כי שילוב של חוק ההתיישנות ופקודת הנזיקין בנסיבות אלו, שהן שכיחות בנושאי חיפויי אבן, התביעה לא התיישנה.

הטענה השנייה המועלית על ידי הנתבעת היא, שהדיירים מחוייבים באחזקת הבניין והתרשלו בכך. בית המשפט דחה טענה זו, ולהלן ציטוט:

 "בעדותו אומר המהנדס ד"ר אברהם בן עזרא:

"העד: ...אין שום פעולת אחזקה לפי התקן הזה או לפי כל מפרט ותקן אחר שיכולה ליצור מצב שהבניין הזה לא יהיה מסוכן בנשירה. מה שאפשר לעשות, לעשות רשתות למטה שיאספו את האבנים, זה הכול. הבניין הזה הוא בניין מסוכן מבחינת נשירת אבנים ואין שום מצב של איזו שהיא פעולת אחזקה כמו שיש רעיון לכוחלה לעשות אותה, זה שטויות, אין שום פגם בכוחלה רק בעובי, אי אפשר לשנות את העובי שלה על ידי אחזקה".

מסכים אני עם הנאמר".

יצוין כי כאשר יש פגמים בסוג האבן, בעובי שכבת הדבק, במישקים [כפי שיש בבניינים בהם מדובר בפסק הדין הנ"ל], לא תסייע פעולת אחזקה – בעזרת אחזקה לא משנים את עובי האבן ולא משנים את עובייה המופרז של שכבת הדבק, וכו'. לכן נדחתה טענת הנתבעת כי הדיירים לא מלאו את חובתם בעניין אחזקת הבניין.       

סופו של יום, בית המשפט פסק כמיליון וחצי פיצוי כספי לצורך תיקונים. את הדיירים ייצגה עורכת הדין טל רבינוביץ'.